מסופר בפרשת שמות משה רבינו ראה שני יהודים "נצים" – רבים, "ויאמר רשע למה תכה רעך".

מבאר רש"י שהמרים יד על חברו אע"פ שעדיין לא הכהו נקרא רשע. המקור לכך מלשון הפסוק "למה תכה" לשון עתיד, כלומר עומד להכות, ובגין כך קראו משה רשע "ויאמר לרשע למה תכה רעך".

חמורה עברה זו משאר עברות בכך שעל מחשבה והכנה להכאה כבר נקרא רשע.

בשולחן ערוך [חושן משפט סימן ת"כ] נפסק שהמכה את חברו חייב מלקות משום שעבר על לאו "לא יוסיף להכותו". אלא שאם הייתה הכאה חזקה שגרמה צער ובושה, על המכה לשלם ממון על הצער והבושת ובכך נפטר מן המלקות, אבל מובא ברמ"א שמי שהכה את חברו הריהו מנודה עד שיבקש ממנו מחילה!