וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.  ג וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. 

 

דיבור זה בא בהמשך לטענתו של משה בסוף פרשת שמות: "מאז באתי אל פרעה... והצל לא הצלת את עמך". מה היא, אכן, התשובה? ומה פשר ההקדמה: "אני ה'" - וכי לא ידע משה רבנו, וכי לא ידעו עם ישראל מי הוא ה'? 

 

תחילה יש להסביר, במה מתבטא ההבדל שבין שם "אלהות" לבין שם " 'הויה". בעצם, זהו סעיף מפורש בשולחן ערוך (ה): "יכוון פירוש קריאתו באדנות, שהוא אדון הכל, ויכוון כתיבתו ביוד הא, שהיה הוה ויהיה, ובהזכירו אלהים יכוון שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם". כלומר: הקב"ה מתגלה בעולם בצורות שונות, במצבים שונים. בדרך כלל, הוא נותן לכוחות הטבע, שאותם הפקיד על הנהגת העולם, לפעול לפי חוקיהם, בלי להפריע למהלכם התקין; אלא שעל ידי הנהגה נסתרת הוא מכוון אותם כפי רצונו. בהנהגה זו אין הקב"ה מתגלה אלא כמי שפועל "מאחורי הפרגוד". לכן הוא נקרא בבחינה זו "בעל הכוחות כולם".

 

מאידך, ישנה הנהגה, שבה אין הקב"ה מתחשב כלל בחוקי הטבע. הוא פועל באופן ישיר, כמי שמהוה את הבריאה בכל רגע ורגע, ללא אמצעים טבעיים. 

הנהגה זו נקראת: "היה הוה ויהיה". כשאנו מברכים את הקב"ה מאה פעמים ביום, עלינו לכוון לברך אותו בשני פנים: כמי שמנהיג את הבריאה באמצעות כוחות הטבע, וכמי שמהוה את הבריאה 

באופן גלוי.

 

וכך אמר הקב"ה למשה רבנו. "אני ה'!"... אתה מתמרמר, משום שכביכול גרמת לבני ישראל רעה על ידי שליחותך; אתמהה! וכי יש מניעה מלפני להיטיב עם בני? וכי חוקי הטבע מהוים מכשול או סיבה לגרום להם רעה? אמנם הפקדתי אותם על הנהגת העולם, ובדרך כלל אני נותן להם לפעול ללא הפרעה, אבל בנוגע לעם ישראל - הרי אני משתמש אך ורק בהנהגה של "היה הוה ויהיה", ללא התחשבות בחוקים אלה. אם בכל זאת, נמנעתי עד עכשיו, במשך כל תקופת האבות הק' אברהם יצחק ויעקב, להופיע ולהתגלות בהנהגה זו, עליך להבין, שיש סיבה לכך! וכי לא היו חביבים לי האבות? וכי לא יכולתי לחסוך ליצחק וליעקב את כל הצרות שעברו עליהם?

 

מהי באמת הסיבה לכך? מדוע לא זכו האבות להנהגה גלויה? נסביר זאת על ידי משל.

 

גביר אחד היה חי בעיר פלונית, וברשותו היו כל בתי המלון שבעיר זו. ויהי היום, ונודע לו שאחד מידידיו יבקר בעיר למשך כמה ימים. הגביר קיוה שידידו זה יתארח בביתו, אך הוא שיער, שבודאי יפנה לאחד מבתי המלון ויתארח שם במשך שהותו בעיר. כמובן, שהיה יכול להתקשר לידידו ולהזמין אותו; אבל אז, לא היה הלה מכיר לו טובה כל כך על האירוח. כי סוף כל סוף, היה יכול גם ללון בבית מלון... ואדרבה, הוא זה שעשה "טובה" ונענה להזמנה... מה עשה? נתן הוראה לפקידי הקבלה, שבבוא פלוני לבית המלון יודיעו לו שכל החדרים במלון תפוסים. ואכן, שהגיע הידיד לעיר, לא עלה בידו למצא מקום לינה. 

 

בעודו תוהה להיכן יפנה, הופיע הגביר, בירך אותו לשלום והזמינו לביתו. עכשיו, לא ידע האורח במה להודות למארחו. הלא ממש הציל אותו  ...

אילו היה הקב"ה מתנהג עם עם ישראל מתחילת לידתו, מתקופת האבות, בהנהגה ישירה ובלתי אמצעית, היה נדמה לנו, שבעצם אין הבדל בינינו לבין שאר העמים. כשם שאלה "מתארחים בבית מלון", כלומר שמתנהגים עמם בהנהגה טבעית, כך גם קיומו של עם ישראל מושרש בטבע; אלא שליתר שאת, כתוספת חיבה, קירב אותנו הקב"ה יותר, נתן לנו גם הנהגה על-טבעית, להיות "סמוכים על שולחנו".

 

לכן בא הקב"ה ואמר: "לא היא!". לכם - אין טבע. 

עבורכם - לא קיימים חוקי ההסטוריה. אתם מונהגים אך ורק על ידי; ואם לא תרצו זאת, אם יעלה על דעתכם שאתם תסתדרו בלעדי, שתהיו ככל העמים, שתחיו חיים טבעיים, דעו לכם: אין לכם 

ברירה כזו. עבורכם - "כל החדרים בבית המלון תפוסים!" רק בביתי תתארחו, ואם לא - אתם לא קיימים  ...

 

איך הודיע לנו הקב"ה את היסוד הזה? איך הוא הומחש לנו, לבל נשכח אותו גם אחר אלפי שנים? בכך, שבתחילה נתן לנו להתדרדר. הוא נתן לעם ישראל להגיע למצב, שראו בחוש שכבר אין להם שום אפשרות של קיום. ואז, אחרי שמבחינה גשמית חדלנו מלהתקיים - שלח לנו את הגאולה. בכך הפך הקב"ה את עם ישראל למה שהוא באמת: עם, שאין לו שום שרשים בעולם הגשמי.

 

גם לעמים אחרים ישנה "תרבות רוחנית", גם להם קמו פילוסופים, משוררים, אנשים בעלי שאר רוח. 

אבל אצלם, הרוחניות באה כתוספת, כ"מוצר של לוקסוס". אנחנו, עם ישראל, שונים מהם. לנו, אין שום בסיס גשמי בבריאה. כל קיומנו הוא אך ורק בחיי הרוח, בתורה. אצלנו, אין אדם בן חורין - אלא אם כן עוסק בתורה!

 

(ע"פ רש"ר הירש)