אין ספק שלא התכוונו חז"ל להוציא את המקרא מפשוטו; חסרון המים היה חסרון אמיתי, והמים המרים אכן היו מרים. כוונת חז"ל היתה להורות לנו את סיבת החסרון, להסביר מדוע לא מצאו מים; התורה נמשלה למים, ולכן רפיון בתורה מביא בעקבותיו מחסור במים. אך צריך להבין, הלא עדיין לא קיבלו את התורה, ורק במרה החלו לקבל מצוות אחדות; מה שייך כאן רפיון? על מה הגיע להם עונש?

 

כל אדם אוהב את המנוחה; ועל אחת כמה וכמה מי שכיסיו מלאים בכל טוב. כשמבטיחים להעניק לו מתנה, הוא רוצה לקבל אותה ללא מאמץ; אם יש צורך להתאמץ, הוא שוקל אם כדאי לו הדבר. כך גם בתורה; כל אחד רוצה ללמוד, כל אחד רוצה שיהיה לו חלק בתורה, אך בתנאי שהתורה תוגש לו על מגש של כסף. דרשן טוב הוא - הדרשן שאוצר הסיפורים שבידו הוא העשיר ביותר. שיעור טוב הוא - שיעור ללא "פלפולים" כבדים, שאינו דורש התעמקות בנושא, כשהכל מוגש מוכן ולעוס. מי מוכן להשקיע בהכנת שיעור, או בחזרה עליו?

 

מי שנוהג כך, לא טעם מעולם את מתיקות התורה... אולי נדמה לו שמים אלה מתוקים, אך טעות היא בידו. מי שמעולם לא טעם את טעם המתיקות הזאת, טוב לו עם המרירות... בני ישראל היו מוכנים לקבל את התורה, אך רצו לזכות בה ללא מאמץ. אחרי שטעמו את טעם הכסף והזהב, חשבו שאין מתוק מזה, שחיים קלים הם המתוקים באמת.

 

"ויורהו ה "עץ' - מר היה, כעץ הזית. העץ המר המתיק את המים. רק אדם שמוכן "למרר לעצמו" את החיים, לעמול ולעבוד קשה, להשקיע עמל ויגיעה, זוכה למים מתוקים ק ר, 

 

הוא יכול להרגיש את המתיקות האמיתית שבתורה אז יוודע לו, שעד עכשיו לא שתה אלא מים מרים !

 

(ע"פ כלי יקר)