ויעש כן אהרן | אבי קלנר

• הדפסה
• דואל

"ויעש כן אהרון"

מובא בספרי ש"ויעש כן אהרון" להגיד שבחו של אהרן שלא שינה.

לכאורה תמוה איזה שבח זה לאהרן הכהן שלא שינה, אלא קיים את ציווי ה' כהלכתו בהדלקת המנורה?

המגיד מדובנא המשיל משל לביאור העניין.

מעשה בשלושה בני אדם, שחלו במחלה קשה, הלכו השלושה לרופא מומחה, נבדקו, וקבלו רשימת תרופות, אזהרות והנהגות. החולה הראשון עשה ככל אשר ציווה הרופא ככתבו וכלשונו, ללא שום סטייה מההוראות הברורות, ואכן כעבור זמן החולה הבריא. החולה השני, שהיו לו ידיעות בענייני רפואה, החל לחקור על טיב המחלה, ודרכי הריפוי, ובחן כל תרופה שקיבל מהרופא בדקדקנות, חלק מהתרופות לקח לרפואתו, ואילו את חלקן לא הסכים לקחת, באומרו, שאין קשר ממשי ותועלת מרפואות אלו למחלתו, החולה לא נרפה ולאחר זמן מת החולה ממחלתו. החולה השלישי, שגם לו היו ידיעות בענייני רפואה, ואמנם התעניין על טיבן של התרופות, ודרכי ריפויין, אך החליט להתעלם מידיעותיו, ולקחת את כל התרופות, שציווה עליו הרופא ללא כחל ושרק, ואמנם החולה נרפא ממחלתו, מאחר והשכיל לבטל את רצונו וידיעותיו בפני הרופא, שהוא גדול ויותר מומחה ממנו.

ביחסם של בני האדם למצוות ולהוראות התורה ניתן להבחין בשלושה סוגים:

האנשים הרגילים, מקיימים את כל המצוות ללא שום חקירה על כוונת הבורא בתיקון המצווה.

יש המבקשים להבין למה ומדוע נתקנה מצווה זו ומה טמון בעומקה ובשורשה. אנשים אלה חשופים לסכנה שעקב אי ידיעת עומק במצווה מסוימת הם עלולים ח"ו לזלזל במצווה, ואולי אפי' לא לקיימה.

הקבוצה השלישית היא של תלמידי חכמים, שיראתם קודמת לחכמתם. הם מקיימים את כל מצוות הבורא בהידור, וללא שום שינוי, ובמקביל לומדים את טעמי המצוות, את שורשם ואת הבנתן, אך אינם קושרים בין הבנתן לבין קיום המצווה. וכדוד המלך, שאמר "דרך אמונה בחרתי, משפטיך שויתי". כוונתו, שגם במשפטים, שבכוחו לחקור את טעמיהם, הוא קובע את דרכו בקיום המצוות בדרך של אמונה בציווי הבורא.

לאהרן הכהן היו סיבות רבות כדי לשנות בהדלקת המנורה (אהרן, שהיה מאוד גבוה יכל להדליק את המנורה ללא הכבש. אהרן יכל לבקש ממישהו אחר להדליק במקומו את המנורה ביום שמתו שני בניו וכו') בכל אופן, אהרן לא שינה במאומה, כדי ללמדנו, שלא זזים במאומה ממצוות ה' גם כשלכאורה יש סיבה.

מאידך, כשלא הולכים בישרות בעבודת ה', מתחילים בסטייה קטנה - היא מתרחבת יותר ויותר, (בדומה להתפצלות בדרך, שבתחילה היא קטנה וככל שהמרחק חולף, הסטייה גדלה). בתחילה טוענים כנגד מנהגים שונים, שהם אינם מתאימים לתקופתנו. אחר כך טוענים על קיום מצוות בהידור, שזה מיותר. אחר כך טוענים, שהמצוות אינן תואמות לטכנולוגיה שהומצאה בתקופתנו, וכלפיה לא נאמרו מצוות אלו. אחר כך אומרים שיש מצוות שאבד עליהן הכלח, והן מתאימות לתקופה פרימיטיבית. אחר כך אומרים שהתורה ניתנה בקיץ ובמדבר ולכן אינה מתאימה לחורף ולחיי הכרך. אחר כך מפסיקים להאמין בתורה ובמצוות, ומסתפקים בסמלים ובאמונה בלב. אחר כך אין בלב החלול שום אמונה, ונסחפים אחר כל משב רוח לאמונות זרות ולהתבוללות.


ומכאן תצא הקריאה בקול גדול כדברי הרמב"ם: "אני מאמין שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו". לא נבטל ולא נחליף אף תג מהתורה הקדושה.

נקיים את המצוות בהידור ולא נסתפק במועט. וכן בהנהגות החיים לא נחשוב שאנו יודעים הכי טוב מה טוב לנו ומה לא, מה אסור ומה מותר, מה ישר ומה לא ישר. ננהג כמו שמורים לנו גדולי ישראל בדרך הסלולה מנתינת התורה ועד ימינו אנו ללא שום שינוי