מה הקשר בין שבועות לפרשת נשא? | מערכת האתר

בפרשת נשא, שתמיד סמוכה לחג השבועות מובא ענין הנזיר.

נזיר שנטמא מחויב להביא קרבן אשם: "מאשר חטא על הנפש"

 

ובגמרא, רבי אלעזר הקפר מסביר: 'על זה שהזיר עצמו מן היין' .

 


והשאלה הידועה המתעוררת היא: מדוע התנזרות מן היין נחשבת חטא?

נתבונן במקור המנהג לתיקון ליל שבועות הוא שבא לתקן את זה שבני ישראל לא התכוננו לקבלת פני שכינה, אלא עדיין ישנו.

ושואלים הפרשנים: איך אפשר להבין את זה שעם ישראל ישנים בשלווה כשבבוקר הם מתעתדים לקבל את התורה?

עונים על כך:
 

ודאי שבני ישראל התכוננו לקבלת התורה. אלא שהיו בטוחים , שהתורה היא רוחנית, ואינה מתאימה לגוף. אמרו: מוטב נישן, ואז, כשהנפש נפרדת מהגוף, עולה למעלה, הנפש היא זו שתקבל את התורה.

 


אומר להם משה: לא כך! כל מטרת התורה היא לקדש את הגוף! אנחנו מצווים לעבוד את ה' דווקא כאן בעולם הזה החומרי, הגוף הוא כלי לנפש, ועלינו לקדש את החומריות.

 


אומר להם משה: לא כך! כל מטרת התורה היא לקדש את הגוף! אנחנו מצווים לעבוד את ה' דווקא כאן בעולם הזה החומרי, הגוף הוא כלי לנפש, ועלינו לקדש את החומריות.

 

התורה אומרת לו: אל תעשה כך! מוטב ליהנות מהעולם הזה ובכל המעשים שלנו לקדש את הדברים, לא להימנע ממנו אלא לקדש אותו, לנסוך אותו על גבי המזבח.

אנו רואים רעיון זהה אף ביום כיפור:

ביום כיפור צמים ובערב יום כיפור אוכלים "וכל האוכל בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי"
ויש לבאר מהי המעלה של האכילה שהיא כפולה מהצום?

והתשובה כדלעיל שאמנם ישנה מעלה גדולה לצום ולהסתגף אבל הגדולה האמיתית, וזו מטרת התורה שלא נהיה מלאכים אלא בני אדם! בני אדם שמקיימים מצוות ומקדשים את החומר.

בעניין זה מוסיף ה"שפת אמת" אח"כ בעניין המרגלים (פרשת שלח שנקרא בעוד שבועיים)
שאין אנו יכולים לחשוב רעה על המרגלים, שהרי היו הם נשיאי השבטים.

הוא מסביר את חטאם כך: מרגלים אכן לא רצו להיכנס לא"י, אך מחשבתם הייתה לטובה.


הם אמרו: טוב לנו לעבוד את ה' במדבר. יש לנו את המן - לחם רוחני, אנו פנויים לעבודת הבורא, ענני כבוד מקיפים אותנו - אנו דבקים בו. משה רבינו איתנו - מורה לנו את הדרך. אך כשניכנס לארץ, מה יהיה? נצטרך לעבוד את האדמה! לא תהיה לנו ישוב הדעת ללמוד תורה!

 

 

 

לפני כן הוא אומר: המרגלים אמרו לבני ישראל, כאן, במדבר כולנו ראשים- הכוונה היא שכל עם ישראל בחזקת ראשים לתורה ומצוות, אך כשנכס לארץ, לא כולם יוכלו לעסוק בתורה אלא יצטרכו לעבוד את האדמה.

 

 

 

ולפי הסבר זה, על מה נענשו?

 

 

 

התשובה היא שבדיוק בכך הם טעו טעות חמורה! אומר הקב"ה: עיקר עבודת הבורא, היא לא לחיות כל הזמן בפרישות, בתוך הקודש, זו "לא חוכמה". מה שנדרש מאיתנו הוא לקדש את החול, זו הדרך הנדרשת מאיתנו בעבודת הבורא, ולכך היו צריכים הכנה במדבר 40 שנה.

Image