בעולם המערבי נהוג לקדש את חוש הביקורת. אין ספק שללא חוש זה היינו מתגלגלים ונסחפים למחוזות שלא היינו רוצים להיות בהם, אך נדמה כי אולי הפסדנו את התמימות הפשוטה הגורמת לחיינו יציבות ורוגע שאנו כל כך צריכים בימים טרופים אלו.

 

עם ישראל עבר תלאות ממושכות, החל בתלאותיהם האישיות של האבות, אברהם יצחק ויעקב, והמשך בשעבוד מצרים מאתיים ועשר שנים, והנה סוף סוף מתבשרים ע"י משה כי יוצאים ממצרים בדרכם אל הארץ המובטחת.

בדרך במדבר הם קיבלו את התורה, במעמד הר סיני.

במדרשים מסופר כי הקב"ה עבר מאומה לאומה ושאל האם מעוניינים בתורה, כל אומה שאלה מה כתוב בה כשקיבלו את התשובה טענו שזה לא מתאים להם. כשהקב"ה הגיע לעם ישראל, ענו מיד "נעשה ונשמע" כלומר לא חשוב לנו מה כתוב כאן, אנחנו מאמינים בך ומוכנים לעשות כל דבר, אחר כך נשמע מה כתוב בתורה .

 

בגמרא (שבת פ"ח.) מובאת דרשתו של רבי אלעזר "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו...". ההתלכדות של עם ישראל כולו לתשובה הספונטנית מאוד מיוחדת. צריך להבין על מה ולמה, לכאורה היינו מצפים מעם שעבר כל כך הרבה חוויות לא נעימות שיבדוק יותר לעומק מה שמציעים לו, יחקור יברר וישאל ורק אז יקבל, וכי עד כדי כך היו אבותינו פזיזים? אולי לא היה להם את חוש הביקורת הבסיסי בשביל לבדוק יותר לעומק? 

 

יום קייצי אחד ביתי הקטנה ביקשה ללבוש דווקא את שמלת הצמר החורפית. במקום להיכנס לוויכוח עקר שייגמר כנראה בכך שהיא תלבש בגד קייצי ותלך לגן עם פנים חמוצות, החלטנו לוותר מראש ולתת לה ללכת עם השמלה. כמובן שקיבלנו דיווח מהגננת שכל היום סבלה מחום נוראי, כשחזרה מהגן אמרה לאמה "מהיום אני ילבש תמיד מה שאתם אומרים לי" כמובן שהתחושה שהרגישה, גם אם לא אמרה אותה, היא "אני מבינה שאתם מבינים יותר טוב ממני מה כדאי לי ללבוש".

 

עם ישראל חווה את כל הניסים ביציאת מצרים, עשרת המכות, קריעת ים סוף והגיע לדרגת קשר הדוק עם הבורא, של אמונה מוחלטת. הוא ידע שהבורא, אבא שלנו, נותן לנו מתנה, ברור שזו מתנה "שווה", אין מה לבדוק בכלל. גם אם נבדוק לא נדע עד כמה היא שווה. אנחנו חייבים בכך לסמוך על מי שברא אותנו שיודע מה הכי טוב בשבילנו.

 

לפעמים אנחנו הולכים לרופא עם כאב בלתי מוסבר באזור בלתי מוגדר ממש, הרופא שואל אותנו מספר שאלות, שנראות לנו בלי קשר לעניין, ובסוף רושם איזו שהיא תרופה. פעם אחת שאלתי איזה רופא, מאיפה אתה יודע שזה מה שיש לי? הוא ענה לי בתרעומת מוצדקת "אתה מוזמן לבוא ללמוד רפואה, תדע גם אתה" כמובן אחרי שלקחתי את התרופה הרגשתי הרבה יותר טוב. 

 

אבותינו ענו, נעשה, באמונה מוחלטת, אחרי שנעשה גם נשמע את הפרטים ואולי גם את ההסבר, כמו שכתוב "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" לפעמים רק אחרי שאנחנו עושים משהו אנחנו יכולים להבין כמה הוא היה לנו טוב, למרות שלא הסכמנו לשמוע עליו קודם. 

 

מי שימסור את עצמו לתחושה הזאת, ישתמש בחוש הביקורת בתבונה וידע מתי להשים אותו בצד ולסמוך על מי שהכי רוצה שיהיה לו טוב, ולמרות שהוא לא מבין למשל מדוע צריך להמתין בין אכילת בשר לחלב, יבין שההוראה באה ממי שאוהב אותו ויודע מה טוב לו , יוכל לחוש כמו שאבותינו חשו במדבר, כמו שילדה קטנה סומכת על אבא גדול, ובמרוץ החיים הבלתי פוסק עם הלחצים שלא נגמרים תיהיה לנו איזו פינה של רוגע.

 

" נעשה ונשמע ! "

 

חג השבועות תשע"א יחול ביום רביעי 8/6/11

כניסת החג ביום שלישי בשעה : 19:23  

יציאת החג ביום רביעי בשעה : 20:28

 

נוהגים בליל שבועות להיות ערים ולעסוק בתורה כל הלילה,          

תיקון לכך שעם ישראל ישן, והיה צריך להעירם לקראת מתן תורה.

 

נהוג לקרוא מתוך קלף את מגילת רות בבית הכנסת לפני קריאת התורה, בברכה.

חלק מהסיבות לכך הן :
סיפור המגילה מתרחש בזמן הקציר .
דוד המלך, שהמגילה עוסקת ביחוסו, נולד ומת ביום זה, לפי המסורת.

 

נהוג לקשט את בית הכנסת והבתים בירק, ענפים ופרחים 

למנהג זה כמה טעמים :
זכר לחג הקציר,
זכר למתן תורה שהיה בהר הירוק 

זכר לנס שנעשה למשה רבנו בין קני הסוף (משה נולד בז באדר, וכעבור 3 חודשים החביאה אותו אימו בתיבה בסוף)

 

נהוג לאכול בשבועות מאכלי חלב וגבינה, מכמה טעמים :

בשיר השירים נמשלת התורה לדבש וחלב

במעמד הר סיני כיוון שניצטוו בני ישראל לאכול בשר כשר ולא היו להם עדיין כלים כשרים, לכן אכלו דברי חלב 

חלב בגימטרייה ארבעים, כנגד ארבעים יום וארבעים לילה ששהה משה על הר סיני 

 

"חג ביכורים שמח" לנו ולכל בית ישראל.