מעמד הר סיני, מתן תורה, החל מהאחדות "כאיש אחד בלב אחד" ועד נעשה ונשמע, מה היה ההבדל בין המסר לגברים לבין המסר לנשים?, מתי נהיינו "עם סגולה"? מדוע איבדו בני ישראל את הכרתם? אבי קלנר עושה סדר לקראת חג השבועות
בראש חודש סיון חנו בני ישראל במדבר סיני למרגלות הר סיני בצדו המזרחי. ההר היה אפוף ענני כבוד שמכאן ואילך סוככו בקביעות על עם ישראל. השנה שנת ב'תמ"ח (1312 לפנה"ס). בני ישראל מונים שש מאות אלף גברים (בגילאי עשרים עד שישים) ועמם נשותיהם ילדיהם והוריהם וגרים רבים שנלוו עמם.
העבודה על המידות במהלך הימים הקנתה להם מעמד של "כאיש אחד בלב אחד", כולם ערבים אחד לשני וכולם משעבדים את כל רצונם מרצם וחשקם למען ה' יתברך בורא העולם, שהוציאם ממצרים כדי לקבל את התורה להגות בה ולקיים מצוותיה.
השכם בבוקר ביום השני בסיון עולה משה אל ההר ומקבל מסר מאת הבורא להעבירו לבני ישראל: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".
בני ישראל ממתינים במתח לקבלת המסר מאת הבורא, הם מבינים שיוטל עליהם תפקיד מרכזי בעולם בו הם עומדים להיות האומה היחידה שמקדשת את ה' בכל רגע ורגע וכל מעיינם ומשימתם בעולם לעלייה רוחנית ודבקות בקדוש ברוך הוא. הם יודעים שלפני ארבע מאות ושלושים שנה נכרתה ברית בין הבתרים עם אברהם אבי האומה והובטח לו שלאחר שייגלו בניו למצרים, הדור הרביעי ישובו לארץ כנען כעם נבחר. כעת לאחר שראינו במצרים את כל האותות והמופתים שמראים לכל העולם שה' אלוקים בורא העולם שולט ומשגיח על כל כוחות הבריאה ואין עוד מלבדו, הוציאנו ממצרים בט"ו ניסן וקרע לנו את הים בכ"א ניסן, מאכילנו מן מהשמים מט"ו אייר ומשקנו מים מבארה של מרים מכ"ב אייר, כעת אנו ממתינים בציפייה דרוכה ובאהבה לאבינו שבשמים.
והנה משה רבנו מנהיג העם יורד מההר, ניגש אל העם ומעביר את המסר. לנשים הוא אומר את הדברים בדיבור רך [תאמר לבית יעקב – בלשון רכה] לגברים הוא מגיד את הדברים בדיבור קשה שאמנם השכר על המצוות הוא ללא גבול אך בל נשכח שיש עונשים על אי קיום ועבירה על האיסורים [תגיד לבני ישראל – בלשון קשה].
"אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים" אתם ראיתם בעיניכם באופן ברור. "ואשא אתכם על כנפי נשרים" כשהייתם מפוזרים בכל ארץ גושן והגיע רגע הגאולה, בזמן קצרצר קיבצתי את כולכם לרעמסס ליציאה משותפת. הצבתי עמוד ענן שיעמוד אחריכם ויספוג את כל התחמושת שירו בכם המצרים, כנשר הנושא את גוזליו על גבו כדי לגונן עליהם ולספוג במקומם את חיצי האדם. "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי" אם תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך שכל ההתחלות קשות. "ושמרתם את בריתי" שאכרות עמכם על שמירת התורה בנוסף על מצוות מילה ושבת שכבר נכרתה ברית. "והייתם לי סגולה" אוצר חביב. "כי לי כל הארץ" ומכל האומות אני בוחר בכם שתהא חיבתכם ניכרת.
משה רבנו מעט חושש מתשובת העם ומעביר תחילה את המסר לזקני העם. באופן מיידי משיבים כל העם יחדיו מגדול ועד קטן "כל אשר דבר ה' נעשה". בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו רבים מהם בעלי מומים, קטועי גפיים מהאבנים שנפלו עליהם בשעת הבנייה ושאר מחלות שונות וכעת נהיו כולם בריאים ושלמים בגופם ונפשם, כולם יחדיו יכולים לענות לשמוע ולראות.
השכם בבוקר היום השלישי בסיון משיב משה לה' את תשובת עם ישראל, ומקבל את המסר "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם". למחרת בבוקר היום הרביעי בסיון משיב משה לה' את תשובת עם ישראל: אנו מעדיפים לא לשמוע מפי השליח אלא רצוננו לשמוע לחוש ולהרגיש את כבוד מלכותו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.
ה' מבקש ממשה להודיע לעם שיתכוננו בקדושה היום ומחר והיו נכונים ליום השלישי, משה רבנו מתבונן בציווי ומתחיל לדון ולדרוש "היום ומחר", שני הימים אמורים להיות באותו סדר גודל וכשם שההכנה ביום השני כוללת עשרים וארבע שעות כך ביום הראשון, אולם כעת אנו בעיצומו של היום הראשון, ולכן משה מוסיף עוד יום של הכנה ומודיע לעם "היו נכונים לשלושת ימים", מצוות פרישה והגבלה. משה מוסיף להזכירם וללמדם את שבעת מצוות בני נח, שבת, כבוד אב ואם, פרה אדומה ואת שאר הדינים שנצטוו ישראל במרה בתאריך א' אייר. באותו יום כותב משה את ההשתלשלות מבראשית ועד למתן תורה כולל המצוות שנצטוו במרה.
ביום החמישי בסיון בונה משה מזבח ושתים עשרה מצבות בתחתית ההר ושולח את הבכורות להעלות עולות ולזבוח שלמים. דם הקורבנות חולק לשתיים, חציו נזרק על המזבח וחציו הונח בשתי אגנות, אחד לדם העולות והשני לדם השלמים. משה לוקח את ספר הברית שכתב ומקריא באזני העם שמכריזים יחדיו "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".
ביום השביעי בסיון יום השבת השכם בבוקר בעוד בני ישראל עדיין נמים את שנתם "ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד, ויחרד כל העם אשר במחנה". משה מזרזם וחיש מתייצבים כולם בתחתית ההר ששינה לפתע את צורתו והקיפם מסביב כגיגית, לרמז לעם שלא ייראו מהקולות והמראות ואולי ח"ו יתחרטו מהכרזתם " נעשה ונשמע", ולכן כפה עליהם הר כגיגית כמסר ש"אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לא, שם תהא קבורתכם" ["שם" – בעתיד, ללא תורה אין לכם שום סיכוי לשרוד כעם בעולם].
העולם כולו עוצר את נשימתו ורעם אדיר מתגלגל בכל רחבי הבריאה "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני..."
מעוצמת הקדושה המראות והקולות נרתעים העם אחורה למרחק עצום ומאבדים את הכרתם. המלאכים משיבים את הכרתם ומדדים אותם חזרה, ומכאן ואילך נאמרים שמונת הדיברות הבאות ע"י משה רבנו מפי ה'. [נשים לב ששתי הדיברות הראשונות נאמרו בגוף ראשון "אנוכי ה'.. על פני..כי אנוכי..לאוהבי ולשומרי מצוותי". ושמונת הדיברות הבאות נאמרו בלשון שונה "את שם ה' אלוקיך..את אשר ישא את שמו..עשה ה'..ברך ה'"].
בגמרא (מכות כ"ד.) מובאת דרשה "תורה ציווה לנו משה", תורה בגימטרייא 611 ועוד שתי הדיברות הראשונות שנאמרו מפי הגבורה.
בגמרא (שבת פ"ו:) מובאת מחלוקת האם יום השבת שבו ניתנה התורה היה ו' סיון או ז' סיון, ולפי הסוברים שהיה ו' סיון, להבנתם לא הוסיף משה יום נוסף של הכנה. [במאמרנו זה נצמדנו לשיטה שהוסיף משה יום אחד מדעתו וכך נבנה הסדר הכרונולוגי לעיל והתוספת שלקמן].
חג שבועות הוא החג היחיד בתורה שבו לא נאמר תאריך מדויק אלא ביום החמישים שלאחר הפסח. מזמן שנקבע סדר הלוח העברי על פי החשבון חל חג השבועות באופן קבוע בתאריך ו' סיון ומכיוון שאין לנו ידיעה ברורה באשר לתאריך המדויק של מתן תורה, לפיכך בתפילה אין אנו מגדירים אותו כיום מתן תורתנו אלא זמן מתן תורתנו, שאף לשיטה שמתן התורה היה בז' סיון הרי שיום ו' סיון הוא היום שבו נקבע ע"י בורא העולם לתת לנו את התורה ולפיכך הוא "זמן מתן תורתנו".
אי ידיעת התאריך המדוייק ואי ידיעת מיקומו הוודאי של הר סיני באים ללמדנו שהתורה אינה תלויה במקום ובזמן מסויימים והיא נצחית ותקיפה לאורך כל הדורות ללא שום שינוי. מסיבה זאת נקרא החג "חג מתן תורה" ולא חג קבלת התורה, מכיון שמתן תורה היה פעם אחת ואילו קבלת תורה מקבל על עצמו כל יהודי בכל יום מחדש לשמור ולקיים את התורה והמצוות.
כשנרד לעומקם של דברים נבחין שביום ו' סיון שמשה הוסיף מדעתו על פי למדנות כיום נוסף של הכנה למעמד הר סיני, בכך קיים למעשה את הכוח המיוחד שניתן לחכמי ישראל לדרוש ולחדש במצוות התורה. ספר התורה המצוי בידינו נקרא "התורה שבכתב" ההסברים וההבנה בכל מצווה ובכל נושא בתוספת כללים והלכות נוספות הם "התורה שבעל פה".
לדוגמא נתבונן במצוות תפילין. בתורה נאמר "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", כיצד נדע מה התכוונה התורה, את מה ואיך קושרים על היד ובין העיניים ? משה רבנו קיבל הסבר מדויק מבורא העולם ולימדנו שהתפילין עשויות מעור בהמה, צבעם שחור, בתוכן מונח קלף שעליו כותבים בדיו את פרשיות התפילין, התפילין של ראש מחולקים לארבע מדורים כשבכל מדור מונחת פרשייה שונה ואילו בתפילין של יד מדור אחד וקלף אחד שבו כתובים ברצף ארבעת הפרשיות, הפרשיות של יד כתובים בשבע שורות ואילו פרשיות של ראש בארבע שורות...
הרי לנו שהתורה שבעל פה ניתנה ביום ו' סיון ע"י הלימוד והדרוש של משה, ומן השמים הסכימו על ידו שהרי המעמד התקיים למחרת. למעשה כל שש מאות ושלושה עשר המצוות המפורטות בתורה התקבלו כולם בעל פה ונכתבו ע"י משה בספר התורה שהושלם בסוף ארבעים שנות הנדודים.
משה רבנו לימד את כל התורה שבעל פה ארבע פעמים: משה קיבל ושמע מבורא העולם, הראשונה לימד את אהרון, השנייה נוספו בני אהרון, השלישית נוספו זקני הדור, הרביעית נוספו כלל העם. משה יצא מבית המדרש ואהרון חזר על דבריו. אהרון יצא מבית המדרש ובניו חזרו על דבריו, בניו יצאו מבית המדרש והזקנים חזרו על דבריו. הזקנים יצאו מבית המדרש והעם החלו ללמוד זה עם זה לחזור לשנן ולהגות בדברי התורה.
בגמרא מסופר על רב יוסף שבערב חג השבועות ביקש מעבדיו לקנות ולהכין לו עגל משובח לכבוד החג ושמחתו הייתה ללא גבולות, באומרו שאלו לא היה מתן תורה הייתי נחשב לסתם אדם מן השורה. כגון: קל וחומר, גזירה שווה, בניין אב, כללים ופרטים, היקש, וכו'. ובנוסף לכל זה ניתן כוח בידי חכמים לתקן תקנות ולהוסיף גדרות והרחקות כדי שלא ייכשלו בעבירות. לדוגמא התורה שבעל פה מלמדת אותנו שאסור לכתוב בשבת והאיסור הוא מהתורה, וחכמים הוסיפו הרחקה שאסור להחזיק עט בשבת שמא ישכח ויכתוב והאיסור הוא מדרבנן.
לאחר נתינת התורה נקבע ש"לא בשמים היא" אלא שבשמים נקבעת ההלכה והמועד לפי דברי החכמים שדורשים בארץ על פי הכללים שהתקבלו מסיני. [ראש השנה שבו בורא העולם שופט את כולם וכן יום הכפורים וכו' חלים בתאריך שנקבע על פי קידוש החודש בידי ב"ד, עיבור השנה, אחרי רבים – תנורו של עכנאי].
אחת מן הסיבות לקריאת מגילת רות בחג השבועות, כדי להראות ולהמחיש את עוצמת התורה שבעל פה – פסיקתם של חכמי ישראל, שאמנם בתורה כתוב שאסור להכניס ולצרף לעם ישראל גרים מהעם המואבי, שנאמר "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם..." דרשו חכמינו [הסבר שנמסר בעל פה מבורא העולם למשה וכו'] עמוני ומואבי אסורים, אך אשה עמונית או מואבית מותרת, ובזכות דרשה זו ניתן היה לצרף לעם ישראל את רות שהתגיירה ומצאצאיה נולד דוד המלך שמזרעו יהיה מלך המשיח במהרה בימינו.
בגמרא מסופר על רב יוסף שבערב חג השבועות ביקש מעבדיו לקנות ולהכין לו עגל משובח לכבוד החג ושמחתו הייתה ללא גבולות, באומרו שאלו לא היה מתן תורה הייתי נחשב לסתם אדם מן השורה.
"אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו".
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"החברותא - איילת השחר, שד' חמד 21 מודיעין עלית. 1800-202-502 או 08-9140600. פקס 073-2590898
Please wait...