מתן בסתר | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

סיפור מהגמרא, מסכת כתובות סז:

מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה (היה עני בשכונה שלו)
דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה (מניח לו) ארבעה זוזי בצינורא דדשא. (בחור שבמפתן הדלת)

יום אחד אמר (העני) איזיל איחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא (אלך ואראה מי עושה לי כאלו טובות)
ההוא יומא נגהא ליה למר עוקבא לבי מדרשא אתיא דביתהו בהדיה (בדיוק באותו יום התעכב מר עוקבא בבית המדרש, ואשתו באה ביחד אתו לשים את הזוזים)
כיון דחזיוה דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו (כשראה העני שבאים להניח בדלת, יצא החוצה)
רהוט מקמיה (ברחו - מר עוקבא ואשתו - ממנו)
עיילי לההוא אתונא דהוה גרופה נורא (רץ להתחבא בתוך תנור שהיה גרוף, כלומר התנור היה חם אלא שלא היו בו גחלים)

הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא (נכוו רגליו של מר עוקבא)
אמרה ליה דביתהו (אשתו) שקול כרעיך אותיב אכרעאי (הנח את רגליך על רגלי)

חלש דעתיה (חלשה דעתו, כשהבין שרק רגליו נכוו, ולא רגליה)
אמרה ליה אנא שכיחנא בגויה דביתא (אני מצויה בבית)
ומקרבא אהנייתי (הנאתי יותר זמינה לעניים. שאני מחלקת להם אוכל מוכן, ואילו אתה נותן להם כסף ועדיין הם צריכים לטרוח)

ומאי כולי האי (למה היו צריכים לברוח ולהתחבא. כלומר, מה היה אכפת להם שיראה מי הם)
דאמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה (ויש אומרים) אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא ואמרי לה א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים