מדרבי עקיבא נמי (גם מרבי עקיבא נלמד ש) אין מזל לישראל דרבי עקיבא הויא ליה ברתא (היתה לו בת) אמרי ליה כלדאי (אמרו לו החוזים בכוכבים) ההוא יומא דעיילה לבי גננא (באותו יום שהיא תתחתן) טריק לה חיויא ומיתא (יכיש אותה נחש ותמות) הוה דאיגא אמילתא טובא (היה רבי עקיבא דואג מאוד מכך) ההוא יומא (באותו יום) שקלתה למכבנתא דצתא בגודא (נעצה את הסיכה שלה בתוך הקיר) איתרמי איתיב בעיניה דחיויא (ו"במקרה" נכנסה הסיכה בעינו של הנחש) לצפרא כי קא שקלה לה (בבוקר, כשהוציאה את הסיכה) הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה (היה הנחש נמשך עם הסיכה) אמר לה אבוה מאי עבדת (שאל אותה אביה, רבי עקיבא, מה עשית -שזכית להינצל) אמרה ליה בפניא אתא עניא קרא אבבא (אמרה לו, בערב בא עני וקרא בדלת) והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה (היו טרודים כולם ואף אחד לא שמע אותו) קאימנא שקלתי לריסתנאי דיהבית לי (באתי ולקחתי את המנה שנתת לי) יהבתיה ניהליה (נתתי לו) אמר לה מצוה עבדת נפק (יצא) רבי עקיבא ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה גמרא, מסכת שבת קנו: וכרגיל. הנקודות: א] צריך להבין, אם אמנם "אין מזל לישראל", למה בכל זאת דאג ממה שאמרו אותם חוזים בכוכבים. ואם כל כך דאגו, "הוה דאיגא אמילתא טובא", בכל זאת לא נמנעה מלהתחתן, וגם לא כתוב שעשתה משהו למנוע מעצמה את הסכנה, לא בהשתדלות ולא בתפילה. ב] מה יש בה בצדקה שזכותה כל כך גדולה. ג] האם סמלי הדבר שדוקא נחש בא להורגה, אולי יש בזה רמז לנחש הקדמוני, זה שהחטיא את חוה. ד] "אמר לה מצוה עבדת", היא חשבה אחרת? ה] צדקה תציל ממות, זה פסוק במשלי, לא חידוש של רבי עקיבא, ולמה לא יעץ לה רבי עקיבא לתת צדקה ולהינצל מהמות. אנו ממתינים לתגובותיכם/ן.