גם זו לטובה | מערכת האתר

• הדפסה
• דואל

מסכת ברכות ס:

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה (נאמר משמו של) דר' עקיבא:

לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד (כל מה שעושה הקב"ה - לטובה)

 

כי הא (כמו) דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא (היה הולך בדרך)

מטא לההיא מתא (הגיע לאותה עיר)

בעא אושפיזא לא יהבי ליה (ביקש אכסניה ולא נתנו לו)

אמר כל דעביד רחמנא לטב

 

אזל ובת בדברא (הלך לישון במדבר)

והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא (היה לו תרנגול חמור ונר)

אתא זיקא כבייה לשרגא (בא רוח וכיבה את הנר)

אתא שונרא אכליה לתרנגולא (בא חתול ואכל את התרנגול)

אתא אריה אכליה לחמרא

אמר כל דעביד רחמנא לטב

 

ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא (באותו לילה בא גייס ושבה את העיר)

אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה.

ובמסכת תענית כא.

ואמאי קרו ליה (למה קראו לו) נחום איש גם זו

דכל מילתא דהוה סלקא ליה (כל מה שקרה לו)

אמר גם זו לטובה

זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר

אמרו מאן ייזיל (אמרו מי ילך)

ייזיל נחום איש גם זו דמלומד בניסין הוא

שדרו בידיה מלא סיפטא (ארגז) דאבנים טובות ומרגליות

אזל בת בההוא דירה (הלך לישון באותה דירה)

בליליא קמו הנך דיוראי ושקלינהו לסיפטיה ומלונהו עפרא

למחר כי חזנהו אמר גם זו לטובה

כי מטא התם  (כשהגיע לקיסר)

שרינהו לסיפטא (פתחו את הארגז) חזנהו דמלו עפרא

בעא מלכא למקטלינהו לכולהו אמר קא מחייכו בי יהודאי

אמר גם זו לטובה

 

אתא אליהו (בא אליהו הנביא) אדמי ליה כחד מינייהו

א"ל דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא

דכי הוה שדי (כשהיה אברהם זורק אותו) עפרא הוו סייפיה (העפר הפך לחרבות)

גילי הוו גירי (הצרורות הפכו לחיצים)

דכתיב (ישעיהו מא) יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו.

 

הויא חדא מדינתא דלא מצו למיכבשה (היתה מדינה שלא הצליחו לכובשה)

בדקו מיניה וכבשוה

עיילו לבי גנזיה ומלוהו לסיפטיה אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרא רבה

 

כי אתו ביתו בההוא דיורא

אמרו ליה מאי אייתית בהדך  (שאלו אותו אותם דיירים, מה הבאת איתך)

דעבדי לך יקרא כולי האי

אמר להו מאי דשקלי מהכא אמטי להתם (מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם)

סתרו לדירייהו ואמטינהו לבי מלכא (סתרו את ביתם והביאו את העפר לקיסר)

אמרו ליה האי עפרא דאייתי הכא מדידן הוא

בדקוה ולא אשכחוה וקטלינהו להנך דיוראי

 עד כאן הסיפור. להלן הערות:

א] לכאורה שני הסיפורים מבטאים נקודה משותפת, מה שנדמה לנו ברגע זה כדבר רע, מתברר לבסוף כמפתח למשהו טוב.

אבל במחשבה שניה יש הבדל מאוד גדול. אצל רבי עקיבא התברר לבסוף שמה שנדמה לו כדבר רע היה חלק ממשהו שבא להציל אותו. לעומת זאת אצל נחום איש גמזו – לא היה זה חלק ממשהו חיובי, אלא שנעשה לו נס.

ואמנם נשים לב, רבי עקיבא אומר "כל דעביד רחמנא לטב" שמשמעו שאם הקב"ה עשה דבר זה, בהכרח יצמח ממנו משהו טוב. נחום איש גמזו אומר: "גם זו לטובה" שמשמעותו לא להסתכל על ההווה, אלא זה יהיה בסדר.

 

ב] נשים לב, שרבי עקיבא היה רגיל לומר "כל דעביד רחמנא" בארמית, אבל בסוף כשאומר לתלמידיו, אומר להם בלשון הקודש "כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא".

בתוספתא (מסכת שבועות) נאמר שרבי עקיבא היה תלמידו של נחום איש גמזו. אם כן נוכל לחזק את השאלה למה רבי עקיבא שינה את הרעיון שלמד מרבו, גם בניסוח וגם בשפה.

 

ג] נחום איש גמזו מתייחד בנקודה זו, עד כדי שנקרא כך, על שם הנהגתו. ואילו רבי עקיבא רואה בכך הנהגה לרבים.  "לעולם יהא אדם רגיל לומר..."