השכנה המרושעת | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

 

הגמרא במסכת תענית מספרת על רבי חנינא בן דוסא ועל עניותו הנוראה:

אמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל [בזכות] חנינא בני, וחנינא בני דיו [מסתפק] בקב חרובים מערב שבת לערב שבת.

הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא, ושדייא אקטרתא משום כיסופא [בשעה שהיו שכנותיה של אשתו של רבי חנינא העניה אופות בתנוריהן חלות לכבוד שבת, היתה רגילה היא להסיק את תנורה בחומרים המעלים עשן כקיטור, כדי שיראה שגם היא עסוקה בעיסתה וכך לא תתבייש].  

הוה לה הך שיבבתא בישתא [היתה לה שכנה רעה].

אמרה מכדי ידענא דלית להו ולא מידי מאי כולי האי [אמרה השכנה לעצמה: הלא יודעת אני שאין לשכנתי מאום, מהו אם כן העשן הרב והמשונה העולה מתנורה]?

אזלא וטרפא אבבא [הלכה ודפקה על דלת ביתה של מפחת רבי חנינא כדי לראות במה מדובר].

איכספא ועיילא לאינדרונא [התביישה אשתו של רבי חנינא והתחבאה בחדרה].

איתעביד לה ניסא דחזיא לתנורא מלא לחמא ואגנא מלא לישא [באותה שעה התרחש נס לאשה הצדקנית, והשכנה שנכנסה לבית ראתה את התנור עמוס בככרות לחם טריות, ואת הקערה שבמטבח גדושה בבצק רך וטרי].

אמרה לה פלניתא פלניתא אייתי מסא דקא חריך לחמיך [קראה השכנה בקול: פלונית, פלונית, בואי מהר והביאי אתך את הכלי שאתו מוציאים את המאפים מהתנור לפני שישרפו].

אמרה לה אף אנא להכי עיילי [אמרה אשתו של רבי חנינא, אכן נכנסתי לחדרי כדי להביא את הכלי]

תנא אף היא להביא מרדה נכנסה מפני שמלומדת בנסים [שנו חכמים ואמרו, שאשתו של רבי חנינא לא אמרה את הדברים מן השפה ולחוץ אלא היא אמנם נכנסה לחדרה כדי להביא את המרדה, שכן ידעה שכפי הנראה יתרחש לה נס, מאחר שמלומדת בנסים היתה].

רבים מתפעלים מגדלותה של האשה הצדקנית, שמלומדת היתה בנסים, עד שגם כאשר היא נכנסה היא לחדר, ידעה כי תצטרך את המרדה כדי להוציא את 'חלות הנס' שוודאי ימלאו את התנור. אני דווקא הייתי מבקש להתפעל מאותה שכנה, ומאופיה המרושע.

סיפורה של שכנתו של רבי חנינא הוא סיפורם של כל האנשים הרעים, הנרקסיסטים, הסובלים מאינטלגנציה רגשית נמוכה במיוחד במקרה הטוב, או מהיעדרה במקרה הפחות טוב. את האנשים הללו אנחנו פוגשים בכל יום, בעבודה, בשכונה, או בתור למכולת, אלא שלהבדיל מאשתו הצדיקה של רבי חנינא, לנו לא מתרחשים אתם נסים.

האשה שמתגוררת בשכנות משפחת רבי חנינא יודעת על מצבם הסוציו-אקונומי הרעוע של שכניה. היא לא טורחת להציע עזרה או לסייע להם. היא לא מתענינית בהם, והיא אפילו לא מכירה את שמה של שכנתה, כפי שאנחנו מבחינים בהמשך הסיפור כשהיא קוראת לה "פלונית, פלונית". למרות זאת, היא מתייקת את עובדת יכולותיהם המוגבלות של השכנים היטיב במוחה [כנראה עם שמות של אומללים נוספים] כשהיא מקפידה לא לשכוח זאת. מדוע היא עושה זאת? השכנה שסבלה כפי הנראה מדימוי עצמי נמוך, או אולי מרגשות אשם על אורח חייה, חשה צורך בהרגשה של עליונות על אדם אחר, עני יותר, שלא מסוגל אפילו לדאוג לחתיכת בצק לכבוד שבת, ובכך בעצם להאדיר את עצמה ואת אורח חייה. בפסיכולוגיה חברתית בתחום הפסיכולוגיה של קבוצות, אנו מוצאים כי קבוצות נוטות להשפיל ולהתנשא אל מול קבוצות חוץ חלשות יותר, שכן על ידי כך הם מעצימים מעלים את ערך עצמם.  

מכל מקום, כאשר השכנה מבחינה בעשן המיתמר מביתה של רעותה, היא מתקשה לשאת זאת, והיא מבינה כי השכנה המסכנה הניחה בתנור חומר כלשהוא שאינו קשר בהכרח לקמח או בצק. היא מבינה כי בכך תחדל שכנתה להיות במעמד נמוך משלה, ולו למראית העין, והיא לא מסוגלת לשאת זאת. היא ניגשת ללא כל מבוכה לביתה של משפחת רבי חנינא ונוקשת על הדלת. עקרת הבית מבחינה כי לפניה נמצאת השכנה הרעה וצרת העין והיא מבינה לשם מה היא מופיעה שלא כמנהגה אצלה. היא מתקשה לעמוד בבושה והיא נמלטת אל חדרה ומחכה ששכנתה תתייאש ותניח לה לנפשה. אלא שהאשה המנוולת לא מתכוונת להניח לטרפה. היא פותחת מבלי שתתבקש את הדלת וחודרת אל תוך המטבח. כשהיא מבחינה כי התנור מלא בככרות לחם טריות היא עושה בדיוק את מה שאנשים מסוגה נוהגים לעשות, כשהם מבחינים כי האיש שלפניהם עדיף עליהם בכל פרמטר. 

הם נעשים לחנפנים. באופן דוחה.

היא קוראת בקול: "פלונית, פלונית, בואי לפני שהלחם ישרף לך".

גם בשלב הזה אשתו של רבי חנינא לא משיבה למרשעת כגמולה. היא לא מעירה לה על כך שהיא נכנסה לביתה ולמטבחה ללא רשותה. היא לא שואלת אותה מפני מה היא נזכרה בה, או למה היא בכלל היא הגיעה. היא גם לא מנצלת את ההזדמנות כדי להראות לאשה אכולת הקנאה שמולה, מה מעמדה ולהיכן היא שייכת. היא רק אומרת, שהיא אכן נכנסה להביא את המרדה. ועל כך אמרו חכמים, כי היא ידעה שהאלוקים לא יאפשר לה להתבזות לחנם, שהרי מלומדת בנסים היתה.