חנוכה שמח לך, תמר
מרתק לקרא על חייך. מעניין איך הקב"ה מטלטל בני אדם מקצה העולם עד קצהו, למקום בו ייטב להם ולנשמתם.
במכתבך האחרון כתבת משפט שבו אמרת "אין בעיני מקום להשוות למי יש יותר ומי גדול בתורה יותר מחברו. כל צדיק גדולתו בייחודו. כשם שאיני יכולה לאמר שרבי עקיבא גדול מהבעש"ט או רבי שמעון בר יוחאי. כל אחד בגדולתו מילא את משימתו בעולמנו באופן שפותח את לבבנו ומאיר את עיננו ומתווה לנו דרך ודוגמא לעבוד בה את אלוקינו."
יש, בכל זאת, קנה מידה שנתנו לנו חז"ל. זהו קנה המידה של הדורות. ככל שהדורות רחוקים ממעמד הר סיני, ממתן התורה, כך הם הולכים ויורדים. לכן אי אפשר למנות בנשימה אחת את רבי עקיבא עם הבעש"ט, למשל (והלואי נזכה למשהו מדרגת הבעש"ט). ירידת הדורות היא מציאות, ולכן ידוע לנו שלא יכול להיות בדורנו מישהו בדרגת אחד התנאים (ת"ו בפתח).
רבי עקיבא, למשל. המדרש מספר שהקב"ה הראה למשה את כל הדורות של עם ישראל. כשהגיעו לרבי עקיבא שאל משה רבנו: יש לך אדם כזה ואתה נותן את התורה דרכי? אי אפשר לתאר לאיזו דרגה הגיע רבי עקיבא.
וסיפור חייו הוא המדהים ביותר. הוא היה בן ארבעים כשגילתה אותו רחל. רחל היתה בתו של אדם עשיר מאוד, עשיר, נדיב וצדק. הוא היה ידוע בשם "כלבא שבוע". ולמה? משום שאפילךו כלבים היו יוצאים מביתו שבעים.
רחל, בתו, דבקה בעקיבא שהיה רועה צאן שלא למד ולא שנה. היא ראתה בו משהו מיוחד: "שהיה מעולה וצנוע", אומרת הגמרא. היא הבטיחה להנשא לו אם יעזוב הכל וילך ללמוד תורה.
אביה הדיר אותה מכל נכסיו בגלל שחשב היא נישאה לבור ועם הארץ. כזה היה רבי עקיבא בראשיתו. הם היו עניים מרודים ולא היו להם אפילו מיטות.בבוקר, אומרים חז"ל, הם היו מוציאים זה לזו את התבן מתוך השיער.
אפשר להאריך הרבה בסיפור. הלוז הוא שרבי עקיבא הלך ללמוד 12 שנים וחזר תלמיד חכם עם תלמידים רבים. כשהגיע לביתו שמע את השכנה אומרת לרחל, אשתו: "רק עכשיו חוזר בעלך!" בהתגרות.
רחל ענתה: לו שמע בקולי היה ממשיך עוד 12 שנה. רבי עקיא ששמע את הדברים הסתובב, בלי להכנס אל הבית, וחזר רק כעבור שתים עשרה שנים נוספות כשהוא מוכר כגדול ישראל.
למה לא נכנס? כי הוא רצה ששנות הלימוד יחשבו ברצף אחד. כמובן שהוא לא פסק מלימוד. כשחזר, מעוטר בכבוד מלכים, כי אז ידעו היהודים את מי יש לכבד, בא לקבל את פניו גם חמיו, כלבא שבוע, שלא זיהה את רועה הצאן שלו, את חתנו, עם הגדו הענק בתורה רבי עקיבא. בסופו של דבר הם התפייסו ומצבם של רבי עקיבא ואשתו השתפר. ואז הוא קנה לה "ירושלים של זהב", תכשיט.
זה בקצרה וקצת ביובש. אני סומכת עליך שלא תראי בסיפור הזה סיפור אהבה סתמי. זה לא היה כך. לרחל היתה אבחנה מדהימה והיא הכירה ביכולות של עקיבא, בזמן שהוא עצמו לא הבחין בהן.
נעשה קפיצת הדרך ונעבור לחפץ חיים שחי לא מזמן, ביחס לרבי עקיבא שחי בתקופת האימפריה הרומית. ה"חפץ חיים" נקרא כך על שם ספריו שנקראו "חפץ חיים". את ספריו אלו שהביאו את מהפכת שמירת הלשון לבתים היהודיים הוא פתח כך: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה". הספרים עוסקים בהלכות שמירת הלשון.
ה"חפץ חיים", ששמו היה רבי ישראל מאיר הכהן, היה גדול הדור. איש צנום, נמוך קומה שהליכותיו פשוטות מאוד, והוא הנהיג את עם ישראל בדורו. הוא חזה את מלחמת העולם השניה, הזהיר מפני מה שעומד להתרחש ואמר לכל מי ששאל אותו ש"בהר ציון תהיה פליטה", כמאמר הפסוק. לבתו (שהיא חמותה של אחותי הבכירה) הוא נגלה, לאחר פטירתו, בחלום והורה לה לברוח בכל מחיר מפולין, וכך ניצלה המשפחה. החפץ חיים דאג לכלל ישראל. הוא כתב ספרים רבים, בהם ספר ההלכה "משנה ברורה" שהכל נוהגים היום לפיו (פרט אולי לספרדים) וספר אחד הוא ייחד לחיילים היהודים שגויסו בעימיו, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, לצבאות השונים ופירט להם מה מותר להם וממה עליהם להמנע בכל מחיר.
על החפץ חיים צריך לקרא ספרים. אחד הידועים בהם הוא "משלי החפץ חיים". הוא היה מסביר בדרך סיפורית איך צריך יהודי להתנהג.
כל מה שאני כותבת לך זה על קצה המזלג. הערתך בעניין "פנימיות התורה" מוצדקת. חיפשתי משהו שידע בפנימיות התורה שאת מחפשת וכתבתי פירוש של מפרש הידוע כמי שעוסק בפנימיות התורה, אבל זה היה בעצם פירוש די רגיל.
כדי לא להאריך יותר מדי לא אכתוב יותר הפעם בתקווה שתחזרי בריאה, שלמה ושמחה ותכתבי לי.
מחכה לך
מנוחה
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...