התכנית הכלכלית של יוסף | מערכת האתר

בפרשת השבוע מקץ, פרעה חולם את חלום הפרות והשבלים. יוסף פותר את החלומות וצופה שבע שנות שבע, שלאחריהן שבע שנות רעב. מיד יוסף מתרגם את החלומות ופתרונן לפסים מעשיים:

 

"ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים. יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע. ויקבצו את כל אכל השנים הטבות הבאת האלה, ויצברו בר תחת יד פרעה, אכל בערים ושמרו. והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב"

פרעה שומע את תכנית החירום הכלכלית של העבד שזה עתה עלה מן הבור, ולא מסתיר את התפעלותו: "ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו". ופרעה לא מסתפק בהתפעלות, אלא ממנה אותו למושל מצרים.

בקריאה ראשונה בפסוקים לא ברור מה הגאונות בתכניתו של יוסף, נביא כאן את דברי המפרשים לפי סדר הפסוקים:


א. שלטון היררכי

 

יוסף מתכנן את מבנה השלטון: איש נבון וחכם יהיה ממונה על פקידים רבים.

" ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים. יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ"

מצד אחד ישנו מנהיג יחיד, שינהיג את המדינה בדעה אחת, ולא יהיו כמה ראשים שימשכו לכיוונים שונים. מצד שני אדם אחד אינו מומחה בתחומים רבים, ולכן ימנה תחתיו פקידים שיהיו ממונים על תחומים שונים - כל אחד יתמקד בתחום אחר ויוכל להתמקצע בו.  


ב. גביית מסים בשנות השובע

" וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע" (חמש - מלשון חומש)

בדרך כלל המס היה עשירית מן התבואה. יוסף מתכן את העלאת המס דווקא בשנות השפע, כאשר יש תבואה והעול אינו כבד כל כך.

למה דוקא חומש (20%)?

יוסף מניח שבשנת שפע הצריכה כפולה משנה רגילה, ואילו בשנת רעב ניתן להסתפק במחצית הצריכה משנה רגילה. נמצא אפוא שהצריכה בשנת שובע עולה פי ארבעה משנת רעב. לכן נזדקק לאגור חמישית בשנת שובע.


ג. זירוז העם לזרוע בכל כוחם, דוקא בשנות השובע

" וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע" (חמש - מלשון זירוז)

כאשר יגיעו שנות השפע, העם עלול להתעצל מלהשקיע בזריעה נוספת כשהאוצרות מלאים והתבואה בזול. לכן תפקידו של האיש הנבון והחכם להמריץ את העם לזרוע בכל היכולת.


ד. צבירת אוצר מרכזי, וקיבוץ אוכל לכל עיר

"ויקבצו את כל אכל השנים הטבות הבאת האלה, ויצברו בר תחת יד פרעה, אכל בערים ושמרו"

יוסף מבקש לאסוף בר - תבואה, ואוכל - קטניות ופירות. את התבואה אוספים תחת יד פרעה - באוצר המלך, ואת האוכל מאחסנים באוצר מקומי בכל עיר ועיר.


באופן הזה, קל יהיה לשמור על האוצר הגדול, בעיר המלוכה, שם הוא יהיה מוגן יותר מפני גניבות. ואילו האוכל יישמר בכל עיר לעצמה כדי לפרנס את אותה העיר בשנות הרעב, כך אותו אוכל יישמר יותר באקלים הטבעי שלו. ואילו האוצר המרכזי מיועד לייצוא ולמסחר לארצות אחרות שיעשיר את קופת המלוכה.


שיקול נוסף, אם השלטון יהיה זה שיקנה את כל עודפי התבואה, ואם האוכל יישמר בעיר, תבין האוכלוסייה את מטרת אגירת המזון. כך היא תשוכנע שהממשלה פועלת לטובת האוכלוסיה ולא למטרות התעשרות.


ה. הפרדה בין תפקיד הממונה, לבין הטלת המס

" ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים. יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ וחמש את ארץ מצרים"

הטלת המס, למרות חיוניותה, מעוררת כעס ציבורי. מאידך תפקידו של הממונה, האפוטרופוס, להגביל את הצריכה בשנות השובע, ולאגור את המזון. הוא זקוק לשיתוף פעולה ציבורי רחב. לכן מבקש יוסף שאת המס יגבה פרעה, וישחרר את האפוטרופוס מכל תפקיד המעורר איבה.


כאשר נתבונן בחכמתו של יוסף, בתשומת הלב לתכנון היעיל מחד, ולהבנת השיקולים המדיניים מאידך, נבין גם את דברי פרעה: "אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת - אין נבון וחכם כמוך".

 
 

 

 

 

 

 

 מקורות:

אור החיים, מלבי"ם, רש"ר הירש

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן