מדוע אף אחד מחכמי מצרים לא הצליח לפתור את חלום פרעה. הוא לא נראה כה מסובך? 

 

ענה על שאלה זו מו״ר הרב אורי שרקי, שלחשוב על בצורת בארץ מצרים, זו חשיבה לא נורמאלית. זה לחשוב מחוץ לקופסה. מאז שהמצרים זוכרים את עצמם לא היה כדבר הזה . הנילוס מעולם לא איכזב. דווקא ארץ מצרים השחונה, ברכתה לא תלויה בגשמים. מובן לנו מדוע המצרים עשו מהיאור אליל. בתפיסה שלהם מקור השפע הגשמי הוא גם מקור חיותם. בתפיסה האלילית לא חיפשו את מקור הכל. לא אכפת להם שהיאור לא מחיה ארצות אחרות. לדידם הוא האל של מצרים. יוצא שזה בלתי אפשרי לחשוב על בצורת. זה כמו לחשוב על מותו של האל, זה סוף העולם. אגב כהכנה ליציאת מצרים המכה הראשונה שחטפו המצרים היתה הכאת היאור. 

 

נראה שדווקא בגלל שהחלום של פרעה שובר מוסכמות, הדבר גרם שפרעה ניסה לסלף את חלומו, וגם יצא שאין פותר אותו לפרעה, או בגלל הסילוף של פרעה, או שהיו פותרים אבל הם לא העיזו לומר לפרעה את פתרונם. 

 

במה סילף פרעה את החלום?

נשים לב שבחלומו כתוב:  וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ. וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. ואילו כאשר פרעה מספר ליוסף, הוא אומר:   וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, בְּרִיאוֹת בָּשָׂר, וִיפֹת תֹּאַר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ. וְהִנֵּה שֶׁבַע-פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן, דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד, וְרַקּוֹת בָּשָׂר:  לֹא-רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָרֹעַ.

 

בחלומו הוא רואה את הפרות הטובות עולות מן היאור, כביכול היאור הוליד אותן, עם זה כמובן אי לו כל קושי. אבל גם הפרות הרעות עולות מן היאור, זה ממש בלתי מתקבל על הדעת, בתפיסה האלילית של פרעה אין כלל אפשרות שמהיאור יבואו רעות למצרים, ולכן כשהוא מספר את חלומו, הוא משמיט את היותן עולות מן היאור, והוא גם טורח להדגיש שלא ראה כמוהן בכל ארץ מצרים לרוע, הוא מדחיק את הבעיות. נראה לכאורה מתיאור חלומו שהצרות יבואו מארץ אחרת מחוץ למצרים. פרעה גם משמיט משפט חשוב אחר בחלומו, אין הוא מספר שהפרות הרעות עומדות אצל הפרות השמנות. הן לא יכולות להיות קשורות אל הטובות בשום אופן. לחסרון זה ישנה השלכה חשובה לפתרון החלום, שעוד נדבר בה בהמשך.

 

לעומת חרטומי מצרים, ליוסף יש אל אחד, שהוא אלוקי כל העולם, והוא משגיח בעולם, הוא מראה חלומות לבני אדם כדי ללמדם ולכוונם בחייהם. 

 

בשביל יוסף הצדיק ברור שהפרות הרעות העולות אחרי הטובות, מאות מאותו מקור. ריבונו של עולם לא רק מחיה אותנו, אלא גם מעניש אותנו או מנסה אותנו. כל הופעת כוח בעולם יכולה להיות לטובה או לרעה. בשביל יוסף אין שום ביטחון בכוחות הטבע, אם לא היתה אף פעם בצורת במצרים, אין שום הכרח המונע ממנה להיות. 

 

אבל למרות שיוסף מנתץ מיתוס מצרי, דבריו מתקבלים ומתיישבים על לב המצרים, הכיצד?

 

ליוסף ברור שאם השם היה רוצה להביא מכה על מצרים בלי להשאיר להם יכולת להתכונן ולהתמודד הוא לא היה מביא חלום לפרעה. יוסף מצליח לעלות על החלום האמיתי, בו הפרות הרקות עומדות אצל השמנות, ומתוך שעומדות אלו ליד אלו, ישנה אפשרות למזער את הנזק של שנות הרעב. ולכן יוסף כחלק מפתרון החלום גם מציע פתרון, וכשפרעה וחרטומיו שומעים גם את פתרון החלום, יש להם יכולת להתמודד עם משמעות החלום, ודברי יוסף מתיישבים על לבם.

 

פתרון יוסף מעודד אותם ,הם לומדים ממנו שבאמת אין שום סכנה שהרע ישתלט על העולם. לעומת המאמינים בקיומו של אל רע, מי יודע אם הוא לא יגבר יום אחד על האל הטוב ויהרוס הכל, אבל אם הכל בא מאת השם, יש לרע תפקיד והוא תחת שליטה של השם. אם כן בטוח שיהיה טוב יום אחד, "בילע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים..." (ישעיה,כה)