את האמת הפשוטה קשה לקבל | עלון בית דוד

• הדפסה
• דואל

את אשר ה' עושה הגיד לפרעה (מא, כה)

גם החרטומים ניסו בכל מיני דרכים לפתור את החלום, כמו שמביא רש"י (פסוק ח). מ דוע לא הצליחו? לכאורה נראה, שפתרונו של יוסף היה הרבה יותר פשוט, הרבה יותר הגיוני וגם יותר מתאים, מכל פתרונותיהם של החכמים והחרטומים למיניהם; בודאי שגם הם לא היו טפשים, וכיצד יתכן שלא חשבו על זה?

אך באמת, היתה לכך סיבה. בדרך כלל, כשמגלים לאדם גילוי מן השמים, אין הדברים באים כמפורשים חד משמעיים. גם כאשר מדבר ה' אל הנביא, אינו אומר לו את הדברים כהוויתם, אלא מראה לו מחזה, שאינו אלא משל לכוונה האמיתית של הנבואה, ועל הנביא לפענח את המשל. בדומה לזה, הוא גם ענין החלומות. כשהקב"ה מראה לאדם חלום, אי אפשר לקחת את הדברים כפשוטם, חייבים להבין שאין כאן אלא רמז בלבד.

חרטומי פרעה ידעו זאת, ולכן הפליגו בדמיונם לכל מיני כיוונים; כלל לא עלה על דעתם, שניתן להבין את החלום כפשוטו. רק יוסף ידע, שחלום זה אינו ככל החלומות, שכאן הפרות והשבלים אכן מבטאים את מה שהם מהווים: שובע ורעב. זו היתה כונת יוסף כשאמר לפרעה: את אשר אלקים עושה הראה את פרעה. כלומר: אין כאן משל ורמז, אלא את הדבר עצמו שעומד להתרחש, הראו לך בחלום.

מעתה, נוכל להסביר גם את סוף דברי יוסף "ועתה ירא פרעה איש חכם ונבון וישיתהו על ארץ מצרים". כבר עמדו על זה רבים, מה ראה יוסף להציע הצעה כזו? כלום התבקש לתת עצות? וכי אין זו העזה מצדו, העבד העברי?

ברם כאן התנהג יוסף בפיקחות יתירה. הוא ידע, שככל שפתרונו נראה הגיוני ופשוט, הוא עלול להיתקל בהתנגדות נמרצת, ואפילו בלעג גלוי, מצד החרטומים והחכמים; וגם פרעה עלול ללכת בדרכם. לכן נקט יוסף בתכסיס מחוכם, שבעזרתו עלה בידו לקבל את הסכמת כולם.

נסביר זאת במשל. במדינה אחת חלה בנו של המלך, ולא נמצאה לו כל תרופה. אחרי שבאו כל גדולי הרופאים של המדינה וגם מחוצה לה, ולא הצליחו לעלות על שורש המחלה ולמצוא לה מזור, החליט המלך ברוב יאושו, לפנות אל העם, ולהכריז שמי שבידו לייעץ או לרפאות את החולה, הרי הדלת פתוחה לפניו. והנה היה שם אחד מן הרופאים הפשוטים, שהמחלה וסימניה היו ידועים לו; הוא הגיע לארמון, התבונן בחולה, ונוכח לדעת שאכן יש בידו לרפאות אותו, באמצעות תרופה פשוטה ביותר. כל מה שהיה צריך לעשות, הוא לאסוף עשבים מסוג המצוי בכל גינה, ולהכין מהם את התרופה . אותו רופא ידע, שאם יעיז לומר זאת בפני כל גדולי הרופאים הנאספים שם, יהיה בעיניהם ללעג ולקלס. אחרי שניסו הם את כל סמי המרפא היקרים ביותר ללא הועיל, היתכן שתבא הישועה מתרופה פשוטה כל כך? לא רק שאין זה "הגיוני", אלא זה יפגע קשות ביוקרתם, וזו כבר סיבה מספקת כדי לדחות אותו על הסף...

מה עשה אותו רופא? הוא התחכם ואמר: "נראה לי שאפשר לרפאות אותו באמצעות עשב פלוני, אבל דעו לכם, שאם כי עשב זה הוא עשב פשוט ונפוץ מאד, צריך מומחיות גדולה כדי להכין את התרופה באופן הנכון". כיון שכך אמר, הרי כל אחד מהרופאים חשב בלבו: "מי מומחה גדול ממני, בודאי שבי יבחר המלך כדי להכין את התרופה, ואני אקצור את התהילה." ואכן, הנהנו כולם בראשם כאות הסכמה... וכך עשה יוסף: הוא אמר לפרעה, שאמנם פתרון החלום הוא פשוט, אבל אין זה הכל: דרוש אדם נבון וחכם כדי להגשים את הדברים, כדי להפיק את התועלת הנכונה מהחלום. ברגע זה, כיון שראו שניתן כאן לזכות במשרה רמה ביותר, שכחו החרטומים את עלבונם; כל אחד מהם המתין בצפיה, שהוא יהיה זה שיזכה במשרה הרמה, תוך שהוא נותן את "הסכמתו המלאה" לעצם הפתרון. ואמנם בסופו של דבר נחלו אכזבה מרה, אבל על הסכמתם כבר לא יכלו להתחרט ...

ע"פ אהל יעקב