פרשה ניוז מקץ | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

מחצר הכלא לארמון המלוכה
המשנה החדש: יוסף

בכך קיבל פרעה את הצעתו של יוסף עצמו שהמליץ למלך למנות איש נבון וחכם, בעקבות חלומותיו* העבד שהפך מנהיג, יכונה 'משנה למלך', אך סמכויותיו יהיו זהות למלך* בכירים בחצר פרעה למלך: המלכת עלינו עבד שנמכר בעשרים כסף

הצעה שאי אפשר לסרב לה: יוסף מקבל את בקשתו של פרעה כי ישמש ה'איש החזק' מטעמו בכל ארץ מצרים. הבקשה או הדרישה של המלך מופיעה בעקבות החלום המפורסם או ליתר דיוק בעקבות פתרונו הפסימי, לפיו נמצא היקום במרחק שבע שנים מרעב טוטאלי העשוי להביא לקיצה של האנושות. התחזית האקולוגית הקודרת שכנעה את המלך כי הוא זקוק ל'איש נבון וחכם שיושת על ארץ מצרים' והוא ממנה את יוסף הנקרא מעתה 'צפנת פענח' בטקס הכתרה מפואר לפני עשרות אלפי אנשים הנושאים בידיהם כלי זמר ושיר, בשמים ופרחים, וכלי נשק מצוחצחים.
המינוי לא עובר בלי ביקורת של בכירים בחצר המלך שמטיחים בפרעה: 'עבד שנמכר בעשרים כסף, ימלוך עלינו'. על הקולות האלו מגיב פרעה: 'גינוני מלכות אני רואה בו' [ראה מסגרת]. בנוסף משיא המלך את המשנה החדש לאסנת, בתו המאומצת של פוטיפרע משרי המלך, המתגלית כאחיינתו של יוסף מאחותו דינה. מיד לאחר המסיבה החגיגית יוצא יוסף למסע ברחבי המדינה, בו הוא 'לומד את השטח' ומבסס את שלטונו.

תחילת הפרשה
המהפכה ההייררכית בחצר המלך החלה כאמור עם חלומותיו המשונים והמעט ביזאריים של פרעה, אולם בל נקדים את המאוחר. לאחר עשר שנים בהם יושב יוסף בכלא בגין עלילת אשת אדונו, הוא פוגש שני אסירים מיוחסים: שר האופים ושר המשקים. המיניסטרים המכובדים חולמים חלומות משונים, ויוסף, האסיר העברי, פותר אותם וצופה בדייקנות מדהימה כי שר האופים יומת בתוך ימים ושר המשקים יוחזר למשרתו. השר המאושר מבטיח ליוסף כי ימליץ עליו בפני ועדת השחרורים אך כדרכם של פוליטיקאים שוכח לקיים. פרשנים סבורים כי הגורם לשכחתו של השר היה האלוקים שהעניש את יוסף שסמך על בשר ודם ולא בטח בקב"ה.

שנתיים חלפו, וליל ראש השנה יום בו נידונים כולם – הגיע. יוסף קורא ומבקש מאלוהיו ישועה ובמרחק לא גדול ממנו, בארמון המלך, מתפתחת דרמה: פרעה חולם חלום בו עולות מן היאור שבע פרות רזות ושמנות, ובאופן סוריאליסטי בולעות הפרות הכחושות את אחיותיהן עבות הבשר 'ולא נודע כי באו אל קרבינה'.  פרעה מתעורר מבוהל, מבין כי חלם חלום, ונרדם שנית. גם בתנומתו השניה הוא חולם חלום כמעט זהה, כשהפעם האובייקטים הם שונים: שבע שבלים דקות הבולעות שבע שבלים מלאות.

הבוקר מוצא את פרעה מבועת וחושש והוא מצווה בקול רועד להביא לפניו את כל חרטומי מצרים. החרטומים, ששימשו גם כמכשפים, ראו את שבע הפרות הטובות ואת שבע השבלים היפות כשבע מדינות אותם יכבוש פרעה וכשבע בנות שיוולדו למלך. הפרות הרעות והשבלים הכחושות, הסבירו, הם סמלים לאיבוד השלטון ולשכול - המדינות הכבושות יבצעו הפיכה ושבע הבנות ימותו. פרעה שומע ולא מתרשם. ומצב רוחו מתדרדר במהירות. פרשנים מסבירים כי פרעה ראה בחלומו גם את פיתרון המחזה, אלא ששכחו, ומכאן ידע כי פירושם של החרטומים אינו הפיתרון האמיתי.

החלום ופתרונו
העיסוק הפרוידיאני בחלום העלה אסוציאטיבית את זכרו של יוסף לפני שר המשקים. הוא זכר את הצעיר המבריק וטוב הלב ורעיון עולה בראשו. הוא מזכיר לפרעה את עברו הפלילי: "את חטאי אני מזכיר היום. פרעה קצף על עבדיו ויתן אותי במשמר שר הטבחים... ונחלמה חלום בלילה אחד". פרעה מתחיל לאבד סבלנות והשר ממהר להגיע לעיקר, אלא שרשעותו ואפיו הרע מביאים אותו לתאר את יוסף בצורה פוגענית כשהוא מזכיר את גילו ומעמדו של האסיר:  "ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים... ויפתור לנו את חלומותינו, איש כחלומו פתר".
פרעה מתרשם לטובה והוא מבקש להוציא את יוסף מבור הכלא ולהעמידו לפניו. שר המשקים, אבי הפיתרון, מצווה על ידי פרעה לגלח את האסיר מפני כבוד המלכות, ויוסף מחליף את שמלותיו, ומגיע נקי ולבוש כיאות לפני המלך. פרעה מספר לו כי שמע על כישוריו המיוחדים והוא נענה בתגובה לא אופיינית ומפתיעה: 'בלעדי, אלוהים יענה את שלום פרעה'. יוסף שומע את שני החלומות, והוא אומר למלך כי החלומות הנם מסר סימבולי אחיד מאת האלוהים. הפרות הבריאות והשבלים הטובות הם סמל לשבע שנים טובות ברמה האקולוגית, הפיננסית, והכלכלית של מצרים. ושבע הפרות הדקות והשבלים השדופות הם הצפי לשבע השנים עוקבות, בהן יהיה רעב קשה ומיתון קטסטרופאלי. השנות החלום פעמיים, והסמלים התזונתיים של החלום הם ערובה לכך כי שנות השובע החלו ברגע זה וכי שנות הרעב הנמצאים מעבר לפינה יהיו כה קשות עד שתשכחנה שנות השבע בדיוק כמו הפרות והשבלים הבריאות שנעלמו עד לבלתי הכר בקרב אחיותיהן הרזות.

אני מציע, ממשיך יוסף, כי המלך ימנה איש חכם, בעל כישורים פיננסיים מוכחים, כך שבשנות השובע העושר והקפיטליזם, ידאג הוא למשאבי המדינה יקים מערכת פרודוקטיבית של גביית מסי מזון, יצבור, יאחסן, ויבנה את בנק המזון הגדול בעולם לקראת שנות הרעב הנורא.

הפיתרון מוצא חן בעיני פרעה, אך המלך החשדן מבקש מיוסף הוכחה נוספת וזה ממהר להשיב: היום תקבל אשת המלך חבלי צירים, תוליד בן, ובאותה שעה ימות בנו הבכור של המלך. פרעה ההמום מבקש להתעדכן במצב אשתו ובנו, והוא שומע כי אכן כך התרחש בדיוק. הוא מאמין ליוסף, והוא שואל את יועציו רטורית: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו"? היועצים לא משיבים ופרעה אומר ליוסף את מה שנראה היה מובן מאליו: 'אין נבון וחכם ממך', היה אתה לסגני ולאיש המושל בכל ארץ מצרים. יוסף מקבל את ההצעה והמלך עונד לו את טבעתו – טבעת המלכות.