ישראל 2449: 600,550 נפשות | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

אוכלוסיית ישראל 2449: 
שש מאות אלף וחמש מאות וחמשים נפשות

בכך עלה מספר הנמנים בעשרים ושנים אלף נפשות מסכום ההתפקדות בשנה הקודמת * שלא כמו במנין הקודם, לא השתתפו שבט לוי בתהליך ההתפקדות * אוכלוסיות נוספות שנעדרו מן המנין: נשים, וילדים מתחת לגיל עשרים * עם תום הספירה עולה כי השבט בעל מספר הפרטים הגדול ביותר הוא – יהודה, השבט ה'קטן' ביותר מלבד לוי - מנשה 

פעם שלישית גלידה: לאחר שנמנו ישראל פעמיים מאז היו לעם, מיד כשיצאו מרעמסס המצרית לסוכות, ולאחר מעשה העגל, מבקש האלוקים ממשה ואהרן למנות שוב את העם מלבד הנשים, הטף, והלויים. לפני שיכנסו לארץ ישראל יימנו שוב על ידי משה ואלעזר בן אהרן הכהן. הסיבה המניעה את הקב"ה לפנות למשה ולבקש ממנו למנות את עמו שוב ושוב נעוצה בחיבה העזה שרוחש ה' לבניו ועל כן הוא חפץ לעדכן את המספר בצורה תדירה. פרשנות מאוחרת גורסת, לאור הקביעה הקודמת, כי על אף החיבה הקבועה והקונסינסנטית של האלוקים, נוספה כעת חיבה יתירה שנבעה מהתאריך המיוחד: א' באייר – 30 יום לאחר הקמת של המשכן, בית השכינה.  

למרות ההנחה המקובלת כי התפקדות העם היתה פונקציה ישירה של חיבת האלוקים, יש קולות הסבורים כי למניית העם היה גם נימוק לגמרי פרגמטי: המלחמות עם סיחון, עוד, ויתר המלכים שנראו כבר באופק העלו את הצורך בעדכון המדוייק של יוצאי הצבא. כיצד התבצעה הספירה? בפשטות סבורים הפרשנים כי מנהיגי העם עבדו בשיטת 'מחצית השקל' כלומר ספירת המטבעות שהגיש כל איש מישראל למניעת עין הרע העשויה להתעורר בספירה ישירה. עם זאת יש דעות המשוכנעות כי ספירת האנשים היתה באופן בלתי אמצעי, כלומר ספירה ישירה של גולגלות האנשים. קולות אלו מסתייעים בעובדה כי הבקשה לספירה הנוכחית היתה מצווה אלוהית, ומאחר שבדרישה שמימית אין חשש מפני עין הרע כמובן, אין טעם בתהליך מיותר של ספירת מטבעות.

שבט לוי

עם תום הספירה, מתברר כי ממדיו של העם הישראלי צמחו בעשרים ושנים אלף אנשים מאז הספירה הקודמת. זמן מועט לאחר טרגדיית העגל עמד מספרו של העם על 578000 נפשות. כעת, פחות משנה אחר כך, צומח המספר  וחוצה את רף שש מאות האלף. השבט בעל מספר הנפשות הגדול ביותר הוא יהודה שסך 'יוצאי הצבא' שלו הגיע ל: 74600. השבט שמספר בעלי היכולת צבאית נמצא כנמוך ביותר היה יששכר שמנה 32200 נפשות בסף הכל.

כעת, מזכיר האלוקים למשה כי יש לפקוד את שבט לוי שלא נכלל בתהליך. מבנה הספירה של הלויים שונה היתה מהותית מהקונספט הכללי. שכן בעוד שאת הבחור הישראלי ה'רגיל', מדדו לפי כשירותו ומוכנותו הצבאית, כאשר הדרישה המינימלית והראשונית היא הגבלת הגיל - מעל עשרים, אצל הלויים, שלא היו חלק מן המערך הצבאי נמנו זכרים גם מבן חודש ומעלה. לפני הספירה קורא ה' למשה כי ימסור הודעה לבני השבט בדבר מינויים לעבודות המשכן המגוונות. ההכרזה המוקדמת נועדה לרומם את רוחם של בני הלויים שעלולים היו לחוש נחותים בגין מספרם הנמוך [עשרים ושנים אלף נפשות כולל זאטוטים ותינוקות] יחסית לנתונים הגבוהים של אחיהם. טיעון דמוגרפי מרתק מבהיר מדוע באמת היה הסקטור הלויי זעום כל כך לעומת העם כולו. לפי פרשנות זו, הריבוי הבלתי טבעי של הילודה הישאלית במצרים הופיעה בעקבות גזרת הפרך של פרעה שנבעה כזכור מחששו כי "פן ירבה" העם. האלוקים שבחר בעמו וביקש לעשותו לו לעם הכריז מיד כי  "כן ירבה וכן יפרוץ". התוצאה: ששה עוברים מתפתחים בביטחה בכרס של אם אחת. ויש אומרים שנים עשר. ויש אומרים ששים. הילודה הבלתי טבעית הזו שנבעה כאמור מתגובת נגד לעבודת הפרך של פרעה, פסחה על האמא הלויה שבניה ובעלה לא נדרשו לעבוד [בני לוי קיבלו 'פטור' מעבודה. הסיבות לכך חלוקות בין הפרשנים] ופריונה, מטבע הדברים, לא חרג אל מעבר לנורמה .