כי הם חיינו | עלון בית דוד

ונסע אהל מועד, מחנה הלויים בתוך המחנת (יז, ב)
 
בנוהג שבעולם, שחשובי העם, המנהיגים, צועדים בראש המחנה. אם כן היינו מצפים לכך, שהמשכן, יחד עם שבט הלויים והכהנים, יסעו בראש כל הדגלים, כיאה לכבוד השכינה ולשבט הנבחר. אולם, לא כך ציוה הקב"ה. אהל מועד שכן במרכז המחנה, ועמו מחנה הלויים. מה הסיבה לכך ?
 
כאן בא לידי ביטוי מוחשי, ההבדל בין תורת ישראל וחכמי ישראל לבין התרבות ואנשי התרבות של אומות העולם. אצלם, מהווים אנשי המדע והמחקר, אנשי הרוח וההגות, הסופרים והמשוררים - שכבת עילית מכל הבחינות. מודעים לחשיבותם, הם מביטים על פשוטי העם ביהירות ובהתנשאות, ומתרחקים מהם ככל האפשר.
 
התנהגות זו אולי מעידה על כך, שהם בעצם מנותקים מחיי העם, שאינם תורמים דבר מהותי לחיי העם. לא יתכן שמי שנעדר כל קשר נפשי עם זולתו, ישמש לו כמורה דרך, כמגדלור רוחני.
 
אך התורה הקדושה אינה כן. היא נמצאת במרכז העם, בתוך תוכו. היא קרובה לכל אחד ואחד מישראל במדה שווה. לב האדם שוכן במרכז הגוף, כדי שבאמצעותו יוכל הדם להגיע אל כל האברים ללא הפסק. אבר שזרם הדם לא יגיע אליו, ולו לזמן קצר, נמצא בסכנה. וכך התורה, שהיא הנשמה המקיימת את עם ישראל, ואת כל אחד ואחד מהם בכל רגע ורגע, אינה יכולה לשכון מחוץ למחנה. היא חייבת להיות במרכז, כדי להשפיע ללא הפסקה את השפעתה על עם ישראל.
 
ביטוי מוחשי לכך היא הבימה שעליה קוראים בתורה, העומדת באמצע בית הכנסת. אין זה מקרה, שכבר בתחילת דרכם הזדרזו הרפורמים להעתיק את מקומה לכותל המזרח של בית הכנסת. בכך נתנו ביטוי נאמן לשאיפתם: להוציא את הדת אל מחוץ למחנה, ליצור שכבה של אנשי דת, שדבר אין לה עם העם. כנגד זה לחמו גדולי ישראל בכל עוז; הבימה, ועמה התורה וחכמיה, חייבים לעמוד במרכז, כי הם חיינו ואורך ימינו. יתירה מזו, בבתי כנסת עתיקים אף העמידו את מושבי המתפללים בכיוון הבימה, ולא בכיוון מזרח, כדי להבליט את חשיבות הבימה.
 
גם כלפי עצמנו אמורים הדברים: אין זה מספיק, לשמור תרי"ג מצות, להתפלל שלש פעמים ביום, ללמוד שיעור קבוע מידי יום ביומו. אפשר לקיים את הכל, ויחד עם זאת להתייחס לדברים אלה כענינים טפלים. אדם חייב להגיע להכרה, שהגם שאת רוב זמנו הוא מבלה בעניני פרנסתו, משפחתו, וענינים אחרים - מכל מקום מרכז החיים הוא התורה ועבודת ה !' אותן שעות שהוא מקדיש לתורה, לתפלה ולמצוות - ולא משנה כלל אם זו שעה אחת או עשר שעות - הן השעות המרכזיות של היום, ומסביבן יש לבנות את הפעילות המשפחתית, העסקית והחברתית .
 
מי שבונה את חייו בצורה כזו, לעולם לא יקרה לו שיהיה "אנוס" מלהתפלל מחמת פגישה דחופה, ולעולם לא יפסיד שיעור משום שהגיעו אורחים. אצלו, תמצא השכינה את מקומה הטבעי, בתוך המחנות - ולכן היא תשרה בביתו!
 
ע"פ חפץ חיים עה"ת