אם אני כאן, הכל כאן | בית דוד

"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם , במספר שמות כל זכר לגלגלתם" 
 
לכאורה קשה להבין את הציווי הזה, שצריך לספור את בני ישראל "במספר שמות". איזה חשיבות יש כאן לשמו של האדם? הלא המטרה אינה אלא לדעת את מספר האנשים היוצאים לצבא, ומה שחשוב הוא המספר, ולא השם!
 
שמו של האדם מבטא את החשיבות המיוחדת שיש לכל אדם. לכל אחד ואחד יש תכונות וכישרונות משלו, שאינם קיימים בצורה זאת אצל אדם אחר. כאשר אדם ממצה את תכונותיו אלה, ומשלים את עצמו בצד המיוחד שבו, הוא יכול לתרום לציבור את מה שאין אדם אחר יכול לתרום, וכאשר כל יחיד ויחיד תורם את תרומתו לציבור, נמצא הציבור חשוב מושלם מכל הבחינות.
 
הלל אמר: "אם אין אני לי, מי לי". עוד אמרו (סוכה נג.): "אמרו עליו על הלל הזקן, כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר :כך: "אם אני כאן, הכל כאן, ואם איני כאן, מי כאן!" לכאורה תמוה, כיצד אמר הלל שהיה סמל הענווה, דברים כאלה שכל כולם גאווה? יתכן שהלל רצה ללמד: אם אני לא אשלים את עצמי, כדי לתרום את חלקי לכלל, אי אף אחד שיכול לעשות זאת במקומי. "אם אני כאן," אם אני עושה מה שמוטל עלי ", הכל כאן, "גם אחרים יעשו כמוני, ונמצא שהציבור הוא מושלם. הלל הכיר היטב את מעלותיו, ואין זה סותר למדת הענווה. ראה במה שכתבתי בפרשת עקב, שענווה אין פירושה חוסר מודעות לגדלות העצמית. ועוד, כל אדם צריך לומר, אמנם אני קטן הערך, אך מה שיש בי, אין לאחרים, ואם אין אני מפתח את מה שיש בי, נמצא שכלל ישראל חסר בשלימותו. כבר הבאתי במקום אחר את המשל, שהמלך ציוה לגננים שישתלו גינה עם פרחים אקזוטיים מכל המינים; כל הגננים השתדלו להביא פרחים מיוחדים מכל קצוות תבל, ואילו גנן אחד אמר: אני שותל את הדשא הפשוט, כי ללא זה אין ערך לכל הגינה, ואכן קיבל גנן זה אות הצטיינות מיוחדת על תבונתו.
 
ומאידך, אין די בכך שכל יחיד ויחיד יתרום את שלו. נאמר כאן "למשפחותם לבית אבותם". והתורה חוזרת על מילים אלה שתים עשרה פעמים, כדי להדגיש את חשיבותם. מילים אלה הם תנאי בל יעבור במנין בני ישראל, שהוא, כאמור, לא מנין מספרי גרידא, אלא הכרת תפקידו של כל אחד במסגרת כלל ישראל. אי אפשר שכל יחיד ויחיד יתחיל לבנות את היסודות מחדש. המשפחה, מורשת האבות, היא היסוד שעליו כל יחיד ויחיד צריך לבנות את התקדמותו האישית. לכל משפחה יש מסורת משלה, יסודות רוחניים שנבנו על ידי הדורות, מעלות מיוחדות שבה היא מצטיינת, והבנים ממשיכים את המסורת ובונים את התקדמותם הרוחנית על יסודות אלה. אם אנו רואים בדור שלנו אנשים שהגיעו להישגים יוצאים מן הכלל שלא נראו כמותם בדורות קודמים, הרי זה משום שבנו על הדורות שקדמו, משל למה הדבר דומה? לגמד היושב על כתפיו של הענק. הגמד חושב שהוא גבוה יותר מן הענק, אך למעשה, הוא בכל זאת גמד...
 
מנין בני ישראל התבצע במתכונת של מנין השבט, כל נשיא היה מונה את השבט שלו. כל שבט יש לו תכונות המאפיינות אותו, ועליו למלאות את תפקידו המיוחד במסגרת של עם ישראל. לשם כך, דרושה התגייסות של כל יחיד ויחיד באותו שבט. אם יש יחידים שאינם ממצים את עצמם, יווצר בכך חסרון מורגש בהשלמת תפקידו של השבט, והשבט לא יוכל לתרום את חלקו כפי הראוי בבנינו של כלל ישראל. רבי ירוחם בספרו דעת תורה (דברים א, צט) כותב בענין דברי רבנו יונה בסוף שערי תשובה, על המאמר "אם אין אני לי מי לי": "שאם האדם לא יעורר נפשו, מה יועילו המוסרים", וכתב על זה: "כי אמנם גם בדרגות גדולות ורמות, הנה עדיין לא מגיעים לתכלית הרצוי, מלבד כל הגדולות שקונה האדם ורוכש ביגיעתו, עדיין יש כתר עליון מעל כל הדרגות, הוא סוד של ה"אני", הוא פנים האדם, הוא צלם האלקים אשר באדם. כל החכמות, כל הידיעות, הם כ'לא' ממש, של האדם, קבל האדם עצמו, הוא סוד גדלות האדם!"
 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן