"ולא יכלו לעמוד בפניו": הבושה שבתוכחה | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

ותרא האתון את מלאך ה' ותרבץ תחת בלעם, ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל, ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם: מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלוש רגלים? ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי, לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך. ותאמר האתון אל בלעם: הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה, ההסכן הסכנתי לעשות לך כה? ויאמר לא. [במדבר כב].

 

אבא כהן ברדלא אמר: אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. בלעם חכם של הגויים לא יכל לעמוד בתוכחתה של אתונו, ועל זה נאמר – "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה? ויאמר לא". יוסף קטנן של שבטים היה, לא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, ועל זה נאמר – "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו" [בראשית מה]. לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר תהלים [נ כא]: "אוכיחך ואערכה לעיניך", על אחת כמה וכמה?!

 

מעיר הרב אזרחי ב'ברכת מרדכי': ועד עתה לא קיימת סיבה לקריאת השבר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה?

 

החדשה היא לנו כי שכר ועונש ממתינים לנו בעולם האמת? האם לא די בגיהנום האיום כדי לזעזענו ולרטטנו?

 

מה איפוא נוסף על ידי דרשתו של אבא כהן ברדלא - קל וחומר לשם מה?

 

ללמדך, כי אין בכל הידוע לך, כדי שבר האוי אשר התפרץ בעקבות ה'נבהלו מפניו'. ידוע תדע כי ככל שיש בו בגיהנום מן הזוועה ומוראותיה, הרי עצם הדין והתוכחה מזוויעים עוד יותר.

 

לכן עוד טרם ביצוע פסק שמים וענשיו, פורצת אנחת 'אוי' מרעימה ושוברת לבבות מעצם הדין והתוכחה כשלעצמם.

מהו המזוויע כל כך בתוכחתו של יוסף מהו אשר גרם להם לאחים להבהל מפניו?

הבושה!

"כי נבהלו מפניו - זו הבושה" [רש"י שם].

 

אחי יוסף גיבורי כח וגיבורי נפש, אין דוגמתם, כל מעשיהם בעוז ובגבורה, מעולם לא ידעו בהלה מהי. גם כאשר יצא ליבם וחרדו איש אל אחיו [בראשית מב] כשמצאו כספם בשקם לכלל בהלה לא באו. גם כאשר קרעו שמלותם כשנמצא הגביע באמתחת בנימין, גם כאשר התוודה יהודה - אלקים מצא את עוון עבדיך, לכלל בהלה לא באו.

 

גם כאשר התוודו ואמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת, בוש לא בושו ענקי עליון אלו, שלוי נפש היו בדונם דין אחיהם, בטוחים היו בפסק דינם, מה עוד כששיתפו עמם גם את הקב"ה [ראה רש"י בראשית לז].

 

ידיהם לא רטטו כאשר הציגו בפני אביהם את הכתונת הטבולה בדם, שיניהם לא נקשו בראותם את אביהם יעקב אשר לשמע דבריהם קורע את שמלותיו ומכריז 'חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף'. משום שלאו בני בהלה המה חסידי עליון.

 

אבל הבושה, אין מי שיעמוד בה אף לא שבטי י-ה. שכן אין לך יסורים גדולים מיסורי הבושה.  

 

אם נראה כאילו מישהו עומד בצער זה, משמע אין זו בושה. אולי דומה לבושה, אולי נדמה כבושה, אבל לא בושה. מבושה נבהלים עד כי נעתק הדיבור מן הפה.

 

"ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו".

 

סבל הבושה נורא ואיום.