השוואת הרצון היא עבודה גדולה, אשר שכרה בצידה, שהרי אמרו חז״ל בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים בפני רצונך. 

 

אנו נוהגים לנהל דיונים עם הקדוש ברוך הוא, לשכנע אותו להיענות לבקשותינו, להשקיע במניותינו. אנו אולי עורכים אתו משא ומתן, אומרים לו אם תיתן לי כך וכך אני מתחייב לקיים מצוה זו או אחרת, אולי לתת סכום נאה לצדקה וכד'. 

 

נדמה לנו שאנו יודעים הכי טוב מה טוב לנו, גם יותר מה'. את ה' אנו צריכים לשכנע או לפייס. 

 

כך נהג בלעם הרשע לעמוד מול ה'. לא הפריע לו שה' לא רוצה לקלל את ישראל, לא רוצה שהוא יצא לדרך. הוא סבר שניתן לעשות כאן בעולם גם דברים שהם נגד רצונו, ולהסתדר עם ה'. נקריב לו קרבנות, נשתחווה אליו, נכבד אותו, וכשלא ירגיש נקלל את ישראל. או נתלבש על הרגע שהוא כועס, ובו נאיר את מומי ישראל, כדי שיכעס עליהם. כאשר שאל אותו השם מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ(במדבר כב, ט). חשב בלעם בלבו פעמים שאין הכל גלוי לפניו, אין דעתו שווה עליו, אני אראה עת שאוכל לקלל ולא יבין. (רש"י). בסופו של דבר, התעקשותו של בלעם ללכת נגד רצון ה', טרדה אותו מן העולם הזה ומן העולם הבא, וקללות- עם ישראל לא קיבל. 

 

כמה פעמים אנו התעקשנו בחיים, שאנו רוצים כך ואחרת, למרות שהקול הפנימי אמר לנו, לא זו הדרך ולא זה המקום, אותו אתם מבקשים. התוצאה הייתה בהתאם. 

 

טעויות כולנו עושים, אבל השאלה אם אנו גם לומדים מהן, ומתקנים את היעדים, או שמא אנו ממשיכים להיות שבויים בידי היצרים המטעים. האם באמת אנו יודעים טוב יותר מיוצרנו, את דרכנו בחיים?! ברור לנו שה' רוצה את טובתנו, גם אם נדמה שהוא ניצב בדרכנו. חכמינו אומרים שהמלאך שעמד בדרכו של בלעם מלאך של רחמים היה. הוא בא להציל את בלעם מאיבוד עולמו. 

 

 עבודת מידות גדולה היא להשלים עם השם, להשוות את רצוננו אתו, להתבטל כלפי האין סוף, ולא כמו התבטלותו של בלעם, שהייתה רק חיצונית ומזויפת. 

 

דוגמה לכך אנו רואים בגידול הילדים, הם פונים אלינו ההורים, בשלל בקשות וחשקים, מנסים לשכנענו שנסכים. אבל בדרך כלל ההורים רוצים ויודעים טוב יותר, מה טוב לילדים. 

 

האם זה פסול לרצות? לפתח שאיפות? בשם זה שה' יודע את הדרך טוב מאיתנו?

 

אדם חי זה אדם רוצה. אדם חולם זה אדם שמתקדם. אבל שומה עלינו גם כשרשימת הבקשות מאת ה' ארוכה והחלומות גדולים, לומר לריבונו של עולם, הטוב בעיניך עשה, ואם בקשתי לא טובה, תמחקה מהפרוטוקול. מלא משאלות ליבנו לטובה. זוהי גם כוונת מאמר חז"ל כל מעשיך יהיו לשם שמים, שנשתדל בכל דרכנו לכוון לרצון של מעלה. 

 

אם כך היא דרכנו, אזי גם כשהשתבשו העניינים, והגענו למקומות שונים, אנו לא נאבד עשתונות, ונזכיר לעצמנו, כל שעושה השם עושה לטובה.