הסתר פנים | אבי קלנר

• הדפסה
• דואל

חכמינו לימדונו שכל העריצים והרשעים המתעמרים ומשתלחים בנו אינם ב"מקרה" או על דעת עצמם , אלא שבט חובלים בידי הקדוש ברוך הוא [למרות זאת ניתנת לכל אחד מהם הבחירה בטוב או ברע והרעים באים על עונשם].

לאחר יציאת מצרים מתרחש סיבוב המלחמה הראשון בין עם ישראל לעם עמלק, המלחמה אינה "מקרה", אלא התרחשה ב"רפידים" לרמז שרפו ידיהם של ישראל מן התורה ולכן "שבט החובלים" היה עמלק.

מדוע בא העם העמלקי ממרחק רב כדי להלחם עם ישראל, הרי אין לו שום סיבה לא כלכלית ולא טריטוריאלית או כל עילה אחרת למלחמה ?

הביאור הוא שלאחר שכל העולם ראה את השגחת וידו החזקה של בורא העולם הקדוש ברוך הוא אשר הוציא את עם ישראל ממצרים בשרשרת של אותות ומופתים, מופיע עמלק ממרחק כדי לנפץ את האמונה ולהוכיח לכל העולם שהכל נוצר במקרה ואין שום השגחה ממרומים. לכן מצווה התורה "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך..." עמלק בא בגישה שהכל "מקרה". נקודה זו מסבירה מדוע שמו וכיסאו של בורא העולם אינם בהגדרת שלם עד להעלמו המוחלט של עמלק מן העולם, מכיוון ששלמות תיתכן רק בהכרה של כל אנשי העולם ש"אין מקריות" אלא הכל בהשגחת הבורא.

בסיבוב המלחמה הראשון ניצחו עם ישראל והרגו את גיבורי החייל העמלקים (כך היה ציווי ה')
בסיבוב המלחמה השני שנפתח ע"י עם ישראל בניצוחו של שאול המלך, נותר לפליטה רק המלך העמלקי אגג שממנו המשיכה שושלת עמלק.
בסיבוב המלחמה השלישי שהכריז המן בן המדתא האגגי, ניצחו העם היהודי בראשות מרדכי ואסתר.

כעת נתמקד בסיבוב המלחמה הרביעית:
הגמרא (מגילה ו:) מבארת את בקשתו של יעקב מבורא העולם "אל תתן ה' מאוויי רשע, זממו אל תפק". רבונו של עולם, אל תתן לעשו הרשע תאוות לבו. זממו אל תפק – זו גרממיה (הגאון מוילנא תקן את הגירסא "גרמניה") של אדום, שאלמלי הם יוצאים מחריבין כל העולם כולו.

הגמרא ממשיכה ומביאה סימנים כדי לזהות את גרמניה. שלוש מאות נסיכויות יש בגרמניה הנאבקות במאבקים פנימיים ביניהם, ואם הם יתאחדו יחדיו קיימת סכנה קיומית לעם ישראל והשתלטות על העולם.

באנציקלופדיה העברית בערך "גרמניה ההיסטורית" מוזכר שגרמניה המודרנית הורכבה משלוש מאות נסיכויות. ואכן גרמניה בראשות היטלר רצו והחלו בתכנית להשתלט על העולם ולהשמיד את כל העם היהודי.

אחד הגילויים המפתיעים לו זוכים אנו בדורנו הוא נושא ה"קודים וצפונות בתורה", בדילוגי אותיות שווים ובמקום מרוכז הקשור לנושא, מוצאים בעזרת המחשב גילויים בנושאים שונים, [הראשון בדורנו שגילה את הדבר היה הרב ויסמנדל זצ"ל אשר הבין בזמן השואה את המתחולל ובשעת הגירוש לקח עמו לרכבת המוות מסור שהוסתר בככר לחם, בדרך הוא ניסר את הסורג וקפץ החוצה, הרב ויסמנדל עשה מאמצים כבירים כדי לדווח ולזעזע את יהודי ומדינות העולם במטרה לעצור את השמדת העם היהודי].

כאשר קיבל המחשב הוראה לסרוק את כל ספר התורה ולסמן את המקום בו מוצפנת המילה "השואה", היא נמצאה בדיוק בפסוקים המתארים את הסתר הפנים של בורא העולם בעקבות הפרת הברית של עם ישראל, אותה פרשה שהגמרא לימדה ששם נרמזת ומסתתרת אסתר המלכה. מיד נשלחו מילים נוספות הקשורות אף הם ונמצאו בקרבת מקום "רצח עם" "גרמניה" "היטלר" "איכמן" "אושויץ" ועוד.

לאחר הריגת עשרת בני המן מבקשת אסתר מהמלך "אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום, ואת עשרת בני המן יתלו על העץ. ואכן במגילה יש עמוד שלם המוקדש לתליית עשרת בני המן "ואת פרשנתא ואת דלפון...

חכמינו מלמדים שמגילת אסתר נכתבה ברוח הקודש ומכילה רובד פנימי נסתר, וכך למשל כל מקום שכתוב המלך ולא נאמר המלך אחשוורוש, הרמז למלך העולם הקדוש ברוך הוא.
אסתר מבקשת מבורא העולם גם "מחר" בעתיד ("כי ישאלך בנך מחר") לתלות את עשרת בני המן [על כל שם נכתב "ואת", מילה הבאה לרבות ולהוסיף עוד אחד].

"ויאמר המלך להעשות כן", ואכן לאחר כ-2300  שנה מתקיימים משפטי נירנברג לעשרים ושלושה פושעי מלחמה נאצית, מתוכם אחד עשר נידונו למוות שלמרבה הפלא לא מול כיתת יורים כיאה למשפט צבאי, ולא בכסא חשמלי כיאה לממשל אמריקאי, אלא בתלייה...

רגע, האם פספסנו משהו ? הרי אסתר ביקשה שייתלו עשרה. שעתיים לפני התלייה הצליח הפושע גרינג להתאבד בתאו וכך נותרו עשרת הצוררים שניתלו.

נתבונן במגילה בעמוד המתאר את שמות עשרת בני המן ונגלה שישנם שלושה אותיות הכתובות בגודל קטן (אות זעירא) כיון שכך מקובלנו מדור לדור. האותיות הם: ת' – פרשנדתא ש' – פרמשתא ז' – ויזתא. חיבור האותיות מביא אותנו לשנת תש"ז שבה ניתלו עשרת הרשעים בכ"א תשרי יום הושענא רבה [אשר בו נשלחים הגזרות שנכתבו בראש השנה ונחתמו ביום הכפורים, לביצוע].

המפליא הוא שיוליוס שטרייכר [עורכו של השבועון הגרמני "דר שטירמר" אשר הפיץ שנאה ועודד את העם הגרמני להשמיד את היהודים] אחד מעשרת הנידונים למוות, כשהחבל כרוך לצווארו זעק הייל היטלר, התבונן לעבר הקצינים של בנות הברית ולעבר שמונת העיתונאים שנבחרו לסקר את האירוע, וזעק "חג פורים 1946" רגע לאחר מכן נפער הפתח, החבל התהדק ו...

נסיים במזמורו של דוד המלך "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני", לא רק ה"משענת" אלא אפילו "שבט החובלים" ינחמוני ביודעי שהאוחז בשבט הוא אבא האוהב שבשמים.