בשבוע שעבר סיפרנו כאן אודות יהושע בן גמלא, שעל אף שצדיק גמור היה, מונה לכהן גדול בעזרת קשריה הכלכליים של ארוסתו. הנה תזכורת:

 

מעשה ביהושע בן גמלא שקידש את מרתא בת ביתוס ומנהו המלך להיות כהן גדול. מדייקת הגמרא: מנהו אין, נתמנה לא![המלך אמנם מינהו, אך הוא לא 'התמנה' כלומר לא היה מינויו מקובל על הסנהדרין שנאלצו לקבל את מועמדותו ומינויו של יהושע בניגוד לרצונם].אמר רב יוסף קטיר קחזינא הכא[אני מבחין במינוי זה ב'קשר של רשעים', שכן-]הכא דאמר רב אסי תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא עד דמוקי ליה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי[שלשה קבים של דינרים העלתה ארוסתו של יהושע - מרתא בת ביתוס, שהיתה עשירה גדולה, לינאי המלך, כדי שימנה את חתנה לתפקיד הכהן הגדול].

 

כזכור, ביקשנו לבחון את אופיו ואישיותו של יהושע בן גמלא, והעלינו השערה שיהושע היה צדיק גמור. השערה זו נתמכה בגמרא מפורשת במסכת בבא בתרא שם היא אומרת כי "ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל". לא פחות.

 

אלא שבמהלך השבוע האחרון התגלגל לידי ספר ובו מובאים דברי הירושלמי החושף השתלשלות ארועים מדהימה השונה לגמרי מהסיפור הטריוויאלי המופיעה במשנה.

 

הנה תוכן הדברים.

 

יהושע בן גמלא חפץ להינשא למרתא בת בייתוס ולהיות לכהן גדול, ברם הוא ידע שההסתברות כי אחד משני המאוויים האלו שלו יתממש - נמוכה מאד. לכהן גדול אין הוא מתאים, ומרתא בת ביתוס לא הסכימה לחיזוריו ולא נענתה לבקשתו להינשא לה. יהושע ידע, שאם הוא היה מתמנה לתפקיד המכובד של 'כהן גדול' היתה מרתא מסירה את התנגדותה לנישואין.

 

מה עשה יהושע? הלך ושכר 'פריומא' - מן אפריון מפואר המשמש את הכלה כהינומא ביום חתונתה. יהושע ידע, כי אלמנה לא יוצאת לחופתה בהינומא, אך הוא הכיר היטיב את המנהג שנהג בתקופתו לפיו אמה של הכלה [או את אמו של החתן כמדומה] יושבת במקום הכלה באפריון וממלאת את מקומה. במעמד מתוקשר היטיב יצא יהושע עם ההינומא כשבתוכה ישובה אמה של מרתא [או אמו של יהושע לפי גירסא אחרת], והכל דיברו על האירוסין הקרובים של יהושע עם מרתא בת ביתוס - האלמנה העשירה.

 

השמועה פשטה במהירות והגיעה עד לאזנה של מרתא. בחישוב מהיר הבינה מרתא כי היציאה ל'תקשורת' וההכחשה של מעשה האירוסין לא יוסיפו לה כבוד רב. אנשים יפקפקו באמינותה, היא תיאלץ לקבל גט מספק, והמבוכה תזעק לשמים. בלית ברירה נענתה מרתא ונאלצה להיכנע לאתגר שהציב בפניה יהושע.

 

מכאן הדרך לשלב השלישי והאחרון בתכניתו של יהושע היתה קצרה. מרתא לא חפצה לבלות את חייה לצד איש פשוט, כהן הדיוט, חסר כבוד ומעמד. היא פנתה במהירות לינאי המלך, ותמורת סכום כסף [זהב] נכבד סודר המינוי על הצד היותר טוב.

 

כולם היו מרוצים. יהושע נישא למרתא וזכה בכהונה הגדולה. מרתא היתה לאשת הכהן הגדול. ינאי המלך הכניס לאוצרותיו סכום בלתי מבוטל של דינרי זהב, ורק רבי יוסף וחכמים עמדו וזעקו בשער: 'קטיר קא חזינא הכא' - קשר של רשעים נעשה כאן.

 

כיצד מסתדרת דמות סכסכנית וחתרנית זו של יהושע עם דברי הגמ' במסכת בבא בתרא כי 'זכור אותו האיש לטוב' וכו'.

 

בדיקה במפרשים מעלה תשובה פשוטה וענינית: מדובר ביהושע בן גמלא אחר. היו שני יהודים שנקראו בשם זה, האחד היה נוכל, שקנה את הכהונה הגדולה בכסף, והאחר היה צדיק שדאג לחינוכם של בני ישראל בתקופה בלתי פשוטה.