מחלת עיניים רוחנית | הרב שמואל אביעזר

• הדפסה
• דואל

"ערב טוב צביקה! שמעת מי ידבר בליל שבת בבית הכנסת? - 'הדרשן מירושלים'. אומרים שלא כדאי להחמיץ הזדמנות כזו".

"מי הוא הדרשן מירושלים?"

"מה? אתה לא מכיר? הרב יוסף לוי שמו", השיב שלום.
"אה, באמת?! הוא למד איתי באותה כיתה בבית הספר. אז כנראה אתפלל השבת בבית הכנסת הקטן".
"צביקה, מדוע? אדרבה, תבוא ותראה איך בן גילך עלה והתעלה. הייתה לכם כיתה טובה".
"שלום ידידי, אומר לך את האמת. תאמין לי שאני מפרגן לו מכל הלב להיות דרשן חשוב. אבל אני לא יכול לראות את 'בזיון התורה'. להביא אדם כל כך פשוט לדבר בפני קהילה כל כך חשובה?! זה ממש בזיון... אדרבה, שידבר בפני בתי ספר, לזה הוא מתאים! אבל כאן בבית הכנסת?! אבוי לאותה כלימה! אתה יודע מה, אני מתכווין לתועלת. אומר לך מיהו זה, הוא היה הילד הכי חלש בכיתה! והבחור הכי מסכן בישיבה! אתה לא מרגיש את הביזיון הנורא..."
"צביקה ידידי, עדיף שלא נמשיך לדבר מי הוא ומה הוא זה שדה מוקשים של לשון הרע. אבל דבר אחד אני רוצה לומר לך. האם אתה מעוניין שיסתכלו עליך היום לפי מה שהיית בגיל 6, 7 או 4? הרי מאז גדלת והתעלית עד שהגעת הלום. האם זה אמיתי והגון לדון אדם בן 40 לפי איך שהכרנו אותו לפני 30 שנה? הרי אנו נתבייש בעצמנו אם נמדוד את עצמנו באופן הזה אבל לדעתי אתה צריך לפנות בדחיפות לרופא עיניים מומחה. נראה לי שאתה סובל ממחלה חריפה שכדאי לטפל בה בשלב מוקדם".

* *

"אמרו הקדמונים, כי יש לנפש בריאות וחולי, כמו שיש לגוף בריאות וחולי. וכמו שחולי הגוף יכול להפוך מר למתוק ומתוק למר או קר לחם, וחם לקר, כן חולי הנפש. דהיינו בעלי מידות רעות יחשבו את הרע לטוב ואת הטוב לרע, ומחמת חוליו חושב שהוא הצדיק, והצדיק הוא הרשע. וכמו שחולים בגופם ילכו לרופאים, כן חולי המידות הרעות צריכים לשאול את החכמים שמבינים בנפש ובמידות וילמדום לתקן את דרכם" (סיכום דברי הרמב"ם ח' פרקים פרק ג)

"והסיר ה' ממך כל חולי", מבארת הגמרא (ב"מ קז) "אמר רב, זו עין". וברש"י שם: "כל חולי - דבר שכל החולאים תלויים בו, וזו העין - עין רעה".

אדם שלא יכול לפרגן לחבירו על הצלחתו, מי שמרגיש צריבה בלב כששומע על חבר שקיבל משרה או ממון - הרי זו מחלת עיניים! עין טובה רואה תמיד בהצלחת השני, תמיד שמחה כשלאחר יש יותר ממנה, ואינה מרגישה שום חיסרון כשלשני יש ולה אין. אבל עין רעה היא צרה. צר לה לראות את הצלחת החבר, צר לה לראות שלמישהו אחר יש ולה אין. זו עין חולה שצריכה רפואה.
וזאת עלינו לדעת, כי החולי הזה הוא חולי מדבק ומזיק למי שבא עמה במגע, ואפילו לבעלי חיים בסביבה. וזה לשון חז"ל: "אמר רבי יהושע בן לוי, מנין שאפילו עופות מכירין בצרי עין (ואינם אוכלים משלהם - רש"י), שנאמר 'כי חינם מזוכה הרשת בעיני כל בעל כנף" (משלי א). מסביר רש"י: כך דרכם של ציידים לזרות חיטים ושעורים ברשתם כדי שיבואו העופות לאכול (ואז יצודו אותם), ואלו צרי העין חנם מאבדים מזונם בעיני כל בעלי כנף, שאף הם מכירים בהם (שהם צרי עין ולא רוצים שאחרים ייהנו מהם) ואין נהנים ממזונותיהם". (מסכת סוטה לח)

וכך כותב רבינו יונה (אבות, ב טז), "מי שאינו שמח בחלקו ועוין את חברו העשיר ממנו מתי יעשיר עושר גדול כמוהו והוא גורם רע לעצמו ולחברו, כאשר יאמרו חכמי הטבע, החומד מכל אשר לרעהו אויר עולה מן המחשבה ההיא ושורף את הדברים שעויין בהם, גם קרבו יישרף אחרי שמתאווה לדברים שאין יכולת להיות מצוי בידו. והמחשבה ההיא מקלקלת גופו".

תרגילי תיקון ראיה
בכל דבר שאדם רואה יש שני צדדים. צד אחד חיובי וצד אחר שלילי. כל אדם שנסתכל עליו, תמיד נוכל למצוא בו גם דברים חיוביים וגם דברים שליליים. העין החולה רגילה להסתכל תמיד רק על הצד השלילי - הרע. אולם השכל הוא השולט, והוא יכול לצוות לעין לחפש צד נוסף, להתבונן בשני הצדדים, לראות תמונה רחבה יותר - לא להצר את העין (צרות עין - שמסתכל במבט צר רק על חצי תמונה או תמונה מעוותת) אלא להרחיב אותה. זהו שלב א.

בשלב הבא, הוא להתרגל להתבונן רק על הפן החיובי. אין הכוונה להתעלם מכל דבר שלילי, אלא להיפך. לדעת שהוא קיים אבל לתת לו את המקום הראוי לו. וכשם שאנחנו דנים את עצמנו לכף זכות, ואפילו אם נכשלנו בדבר מה, אנחנו מתרצים לעצמנו שזה חד פעמי ולא מלמד על הכלל, כך כשנדון אחרים נדע תמיד לחשוב שזה מקרה, ולא מעיד על מהותו, או שחסרים לנו פרטים בסיפור, וכך נגביר את הטוב בליבנו ונדע לשמוח עם השני במה שיש לו, ולפרגן לשני על מה שקיבל ולאחל לו יותר ויותר.

"הכל תלוי בריבוי מחשבות. ריבוי מחשבות טובות במשך היום עם הנהגה בפועל של דרישת טובת חברו, יאיר לו פנים ויביט עליו בהערכה, כן ייצר ויפתח בעצמו את כוח הנפש של עין טובה שברבות הזמן תעשה אצלו לתכונה טבעית שמבטו הטבעי על הזולת יהיה בעין טובה" (חכמה ומוסר, א עמ' יח ועמ' סח)