הקבוצה מונה חמישה חברים, כולם מאומנים היטב, נושאים בעברם הרים וגאיות. זה לא שאי אפשר להגיע לפסגה בעזרת מסוק או מטוס קל, אבל לכבוש אותו אפשר רק ברגלים מיוזעות וחוסר נשימה.

 

והנה, מטרים ספורים לפני הפסגה, "מעידה" קטנה מאוד, אבל מספיק חמורה, אחד המטפסים החל להתגלגל כלפי מטה. נחבט באבני ההר עד שנעצר אי שם, סופר את שבריו ונאנח מכאבים. ככה זה, נפילה קטנה בגובה כזה גוררת נזק גדול עשרות מונים מנפילה גדולה במישור. כגודל הנפילה גודל הנזק, ובקיצור "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא".

 

רבי יהודה הנשיא, רבי הקדוש, יושב בתשעה באב וקוראים לפניו במגילת איכה, הוא מקונן על חורבן בית המקדש, חש בלבו את גודל ההסתר וההעדר, כפי שרק תנא קדוש יכול לחוש. והנה לפתע תוך כדי קריאת הפסוק "השליך משמים ארץ תפארת ישראל", נשמטה המגילה מידו, ונחבטה בקרקע. נחפז רבי להרים את המגילה מהרצפה והוא רואה שנגרם לה נזק ונפגמה. פתח ואמר הדא הוא דאמרינן "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא".

 

מבאר רבי חיים שמואלביץ זצ"ל את עומק הדבר, הנה המגילה היתב בתחילה בידיו של רבי ואח"כ במקום נמוך יותר - בארץ. זה עצמו כבר שינוי גדול, תחילה בידיים קדושות ועכשיו בארץ. אך נוסף לירידה זו ישנה נפילה נוספת, והיא הנפילה שגרמה נזק למגילה. כך שהשינוי הפתאומי לא רק נורא, אלא נורא ואיום. כך גם בנפילתו של עם ישראל.

 

מצד שני, מה הוא דרכו של יצר הרע? היתכן שיבוא לאדם צדיק, כך סתם ביום בהיר ויאמר לו "בוא כבוד הרב תאכל איתי חזיר במסעדה"? כמובן שלא. אלא מגלים חז"ל "היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו לך עבוד ע"ז". (שבת קה:).

 

אם כן תמוה הדבר שאנחנו מוצאים את עצמנו לפעמים "נופלים" בבת אחת 10 דרגות ומתרסקים בול רעש גדול בדיוק כמו אותו מטפס? והלוא אין זו דרכו של יצר הרע?

 

אכן, דרכים רבות ליצר הרע. כדי להבין את העניין נעיין בשתי דוגמאות מהתורה וחז"ל.

 

מספרת התורה על איש אחד, "בן אישה ישראלית" הידוע יותר בכינוי "המגדף". אדם זה נפל עד כדי שלא התבייש לגדף את ה' ואת משיחו לעיני כל ישראל. הייתכן? הרי הוא עצמו ראה את ה' בעיניו במעמד הר סיני, איך אפשר להידרדר עד כדי כך? חז"ל מגלים לנו את הסוד הגדול: איש זה חיפש לו מקום לבנות את אוהלו. סוף סוף כל אדם זקוק לקורת גג, דרישתו הייתה הגיונית וברורה, אמו משבט דן הייתה, אביו היה גוי מצרי, לכן הרגיש שייך לשבט דן. הלך לשם והחל נוטע את האוהל. מיד באו אליו בני שבט דן והוכיחוהו על פניו. הרי אין אדם מתייחס בייחוס אמו ולא בייחוס אביו. שנאמר "לבית אבותם", אם כן אין מקומך עמנו. הלך לו הלה בבושת פנים, וניגש לבית דינו של משה רבינו לשאול הצדק עם מי. ענה לו משה, אכן כך כתוב בתורה. ואתה לא תזכה לנחלה, אינך שייך לאף שבט. מיד "ויצא בן האישה הישראלית ויקב בן האישה הישראלית..."

 

אדם שמרגיש שאין לו מקום בעולם, שאין לו שבט, אין לו משפחה, הוא פשוט אפס אחד גדול, עלול ליפול בבת אחת לתוך השאול העמוק ביותר, שם יהיה לו מקום ושבט.

 

כשמגיעה שעה של חושך, בלבול, איבוד הקרקע עליו יושבים - אפשר ליפול בלי שום מעצור.

 

דוגמה נוספת:

רות וערפה, צועדות יחד עם נעמי. שתיהן רוצות להתגייר ולקבל על עצמן עול מלכות שמים. והנה מגיע רגע האמת, רות ממשיכה קדימה וערפה מפנה עורף. אולם אז קורה דבר נורא. ערפה לא חוזרת להיות סתם גויה, אלא נופלת מטה מטה עד התהום.עד שנולד לה בן - גולית הרשע. מדוע? משום שברגע שהבינה מה הפסידה, מה השאירה מאחור, הזדעזעה, התבלבלה מי אני ומה אני, בלבול, חושך, במצב כזה הכל יכול לקרות!!!

 

אם כן מה נעשה אנחנו כדי להתגונן ממצבים נוראים כאלו, שאכן עלולים לקרות לנו?

 

הדבר פשוט מאוד!

 

אדם נפל קצת, מרגיש קצת רע, ידע ויזהר. הרגשה רעה זו יכולה לגרום לנפילה ענקית. לכן יש לאזור כח ולהרים את הראש מעל המים עם הפנים קדימה - כי נפלתי קמתי. שבע יפול צדיק וקם. לא לנבור בנפילות רק להתעשת מתוך הנפילה, קמים מתרוממים ועולים.

 

ההתעמקות בנפילה היא עצת היצר. יצר טוב אומר "עשה טוב" וכך ממילא תסור מרע.

"כי נפלתי קמתי".