"הכניסה לבעלי כרטיס חבר בלבד" כך היה כתוב שם. הייתה זו הספרייה הגדולה בעולם, כתבי יד נדירים שאין להם שום העתק בעולם - שם נמצאים, ספרים שאזלו מן השוק זה עידן ועידנים, אפילו במאגרים הממוחשבים לא נמצאים ספרים אלו מחמת נדירותם ויוקרם. והוא עומד שם בחוץ ומייחל בכל ליבו להיכנס, להתבונן, להבין ולצאת.
ידוע ידע כי שם מצוי ספר שבו נמצא התירוץ לקושייתו, זו המטרידה את מנוחתו זה למעלה משבעה לילות וימים.
אבל הדלת נעולה, והשומר אינו יהודי, אינו מבין כי טוב לי תורת פיך. איך משיגים כרטיס כניסה. תהמ??? וכי לחינם טרחתי לבא הנה ממרחקים???
לפתע הבריקה המחשבה. קרן שמש חדרה אל האופק סימן לתקווה התעורר. "תפילה". פרש לו הצעיר לפינה נסתרת ופנה לאלוקיו. "למנצח מזמור..." ריבונו של עולם, מה אני מבקש בסך הכל?? להבין את דברי תורתך, לא שווארמה, לא כסף, רק להבין, להשכיל, ענני ה' ענני. ממחטת נייר ניגבה את הדמעות.
לפני השער הוא שוב עומד ומצפה. הפעם ליבו מחוזק יותר - התפילה מזון הלב. וזה קרה.
אדם נכבד מלווה בשומרי ראש מתקרב אל השער, הוא מבחין ביהודי העומד במבט של ציפייה למשהו. סימן קל נתן לו הזדמנות לבקש, לשאול. הוא לא דיבר רק הפנה את אצבעו אל עבר הדלת, כאומר לשם אני מצפה להגיע והשלט הזה מונע ממני את הדבר. האיש הבין, הוא הניח את ידו על כתיפו של הצעיר ונכנס פנימה. שומר השער קד קלות, "בוקר טוב המנהל".
"ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" (שמות לא, ו), "ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב" (לו, א), "ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה" (לו, ח).
הקושיה זועקת, איך מקבלים את התואר "חכם לב". הרי רק חכם לב מקבל חכמה. כך כתוב בפסוק, אבל חכמת לב מנין? חכמה מאין תימצא? האם האדם יכול לקבוע את דרגת חכמתו?
שלמה המלך נמשך למלך על ישראל, הוא עוד לא היה החכם מכל אדם, הוא לא נולד כזה. יום אחד הלך המלך שלמה לגבעון להקריב קרבן לה', אז נגלה אליו ה' "שאל מה ואתן לך". דהיינו מה שתבקש כעת תקבל. ומה ביקש שלמה? "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע". ויאמר לו ה' "יען אשר לא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת עושר ולא שאלת וכו' הנה עשיתי כדברך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך" וגם עושר וימים רבים וכבוד ועוד (מלכים א, ג' ד' - יד).
הנה נתגלה הסוד: בקשת החכמה". כדי להיות חכם לב צריך לבקש, להתפלל, להתחנן מקירות הלב: רבש"ע אני רוצה חכמה, תורה, מידות טובות, ולא סתם לבקש אלא להפציר עוד ועוד. כך מבארים חז"ל את תפילתו של יעב"ץ הוא עתניאל בן קנז: "ויקרא יעבץ לאלוקי ישראל אם תתן לי תורה ותלמידים ותעשה שלא אשכח את תלמודי ושיהיו לי חברים תלמידי חכמים בדרגתי, ולשא יפריע לי יצר הרע מללמוד, אז טוב. אבל אם לא - אני הולך לשאוֹל... אין לי סיבה לחיות יותר" (מסכת תמורה טז.)
כשאדם מגדיר לעצמו ואח"כ בתפילתו לקב"ה את החכמה כתכלית כל חייו, שבלעדיה הוא ריק מתוכן ואין לו סיבה לקום בבוקר, אז קורה הדבר הבא: "מיד ויבא אלוקים את אשר שאל". עתניאל בן קנז קיבל מיד את כל בקשותיו. (עפ"י שיחות מוסר, מאמר "בקשת החכמה" )
תפילה ובקשת הלב מפתח של קסם