על צפירת האומר | ישראל אדלר


כחבר במסגרת חברותא אני נדרש לשאלה מה הביא אותי לקחת חלק ברעיון המחבר בין דתיים וחילונים, אחת התשובות שיש לי, נמצאת בשורות הבאות שהעליתי על הכתב לפני שנתיים בתקופה זו.

בימים הללו שבין צפירת הזיכרון לחללי השואה, השם יקום דמם. לצפירת הזיכרון לנופלים במערכות ישראל. ימים בהם מתבקשת ועולה הציפייה שתשרור תחושת אחדות בעם. יש מי שמעוניין להפוך אותם לימים של ניכור בין חילונים לחרדים. העילה היא בדרך כלל נושא העמידה בצפירה- בלי להיכנס לנושא הטעון הזה.

אני כצעיר חרדי, מודה שבמשך שנים הייתי מושפע מהאווירה בתקשורת, שגרמה לי לחשוב שבתקופה זו עלי להצניע את עצמי ככל האפשר. כמו שבזמן של חגים ותפילות אני נראה לעין בכל מקום, מסביר, מלמד ומעניק מהערכים שהתחנכתי בהם. כך בזמני האבל הממסדיים הללו אני צריך "להיעלם" מהשטח עד יעבור זעם.

ידעתי שההסברים המלומדים של הדוברים החרדים בדבר הנצחה בסגנון יהודי כמו לימוד משניות וקריאת תהילים, נשמעים באוזני החילוני המצוי כתירוצים מתפתלים ומצטדקים ולא כתשובה אמיתית וכנה.

שנה אחת בערב יום הזיכרון החלטתי לעשות מעשה נועז, ארזתי בשקית ספר תהילים, כרך משניות ונר זיכרון. שמתי פעמי לבית שכני החילוני. בוא, הצעתי לו, בוא נכבד ביחד את זכרם של החיילים שנפלו כיהודים במערכות ישראל ונעשה משהו עבורם. וכך הנחנו על השולחן את נר הזיכרון הדולק, פתחנו את ספר התהילים לוחשים יחד את פסוקי הנצח. אחר כך למדנו יחד מספר משניות שנוהגים ללמדם לעילוי נשמה. כשנסגרו הספרים נפתחו הלבבות ואז ברגע של גילוי לב הוא אמר לי, אתה יודע? השנה זו הפעם הראשונה שאני באמת "עושה משהו" ביום הזיכרון. ואני בגילוי לב משלי עניתי לו, "גם אני"!

ואז באה לי פתאום התובנה שחייבים להפוך את הימים הללו לימים של חיבור, ימים שהמכנה המשותף היהודי ההיסטורי של כולנו יגבר מעל המפרידים. והזיכרון שיישאר לנו מימי הזיכרון יהיה של עם אחד בלב אחד!

 

 

 

תגובות   

0 #1 כפית את דרכך, ולא כיבדת את דרכו!אפי 2008-04-30 02:50
ישראל היקר.
גם אני, בדיוק כמוך, מאמין שחייבים לסגור את הסדק האיום שנפער בין יהודים שמקיימים מצוות לבין כאלה שאינם מקיימים מצוות. שים נא לב: אלה וגם אלה יהודים הם. שני סביי ניספו בשואה, סבתי ז"ל, אימי ואחותה, שתיבדלנה לחיים ארוכים וטובים, שרדו את אושויץ, והגיעו לארץ קודשנו. אני מכבד את זכר ששת המיליונים השם יקום דמם, ואת זכרם של כל נופלי מערכות ישראל, בעמידת דום. נסה זאת פעם.גם בעמידה זו יש משהו מיוחד במינו. כאשר החיים נעצרים, המכוניות מפסיקות לנוע, וגם הלב מחסיר פעימה!ביום כיפור מכבדים כל היהודים, גם אלה שאינם חיים על פי כל מצוות תורת ישראל, את מסורת אבותינו, ורובם צמים. אבל את התנועה אנו עוצרים כדי לכבד את אלה שמקיימים את המצוות!נסה נא גם אתה לכבד אותנו!לא יקרה לך שום דבר, אם - בנוסף לאמירת התהילים-תעצור לדקה או שתיים, תעמוד "דום", ותכבד אותנו. לא את הנספים והנופלים, אלא את אלה שחיים קצת שונה ממך, וחושבים שזה חשוב.בדיוק כפי שאני לא אעיז לעשן בפניך בשבת. בגלל כבודך!אם תזמין אותי אליך הביתה לארוחת ערב שבת, אטול ידיי, אחבוש כיפה, אברך ואתנהג כפי שאתה מצפה מיהודי שיתנהג. בשום אופן לא אצפה שאתה תעבור על חוקי הכשרות או השבת בשביל לכבד אותי. להפך - אם תבוא אלי, אעניק לך את כל הכבוד ואדאג לכיבוד השבת והכשרות בביתי - לכבודך. אבל, עד כמה שאני יודע, אין פסול בעמידת דום, על אף שזה בעיניך "מנהג הגויים". מה קרה? את בגדיך המציאו יהודים?
כשביקרת את שכנך היהודי כפית עליו מנהג שאינו מנהגו, והוא כיבד אותך ואת מסורת ישראל המפוארת. האם גם אתה כיבדת אותו? האם עמדת בזמן הצפירה?
שיהיה לך יום עצמאות שמח!
0 #2 לאפי היקר!ישראל 2008-04-30 13:23
ראשית, אני מודה לך שהקדשת מזמנך לקריאת המאמר ואף הגבת עליו בטוב טעם.
שנית,ספר התהילים שכתב דוד המלך והמשנה שנכתבה על ידי התנאים, אינם שייכים לא לי ולא לציבור שאני משתייך אליו.אלו הם נכסים תרבותיים המשותפים לכולנו. שכני היקר לא עשה זאת בכדי לכבד אותי אלא מתוך תחושת חיבור עמוקה למורשת אבותיו, כשאני הייתי שם רק בכדי להזכיר זאת לו וגם לי.
שלישית, "מנהג הגויים" כהגדרתך, או בהגדרה התורנית "חוקות הגויים" הינו מושג הלקוח מן הפסוק "בחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג) -שמירה על זהות יהודית ברורה תוך הימנעות משימוש בסממנים חיצונים הלקוחים מן הגויים, בעיקר כשזה נוגע לאבל על המת.
מכיון שאין באפשרותי להרצות את הנושא הזה בפני כל הנמצאים ברחוב, והרואים יכולים לפרש את אי העמידה כזלזול בחללים, בוודאי שאעמוד בצפירה. לא כאקט של אבל אלא מתוך רגישות ורצון שלא לפגוע באף אדם וברגשותיו.
0 #3 מודה ועוזב...אפי 2008-04-30 13:32
יקירי,
אם כך-בודאי שאין כל מחלוקת בינינו!
אם יש לך פנאי, ותוכל להסביר לי מתי כן מותר ללכת בחוקותיהם, ומתי אסור - אודה לך מאד.
הרי יש כל כך הרבה מנהגים שאימצנו לעצמינו, והם לא ממש "שלנו":
לבוש, לחיצת כף, חלוקת תורתנו הקדושה (לכולנו!) לפרקים ולפסוקים, וכו'.
בברכה,
אפי
0 #4 הבנה אמיתיתמיקו 2008-04-30 13:34
ישראל
ראשית,להזכירך,עד היום לא השכילה הרבנות להתקין ולו תפילה אחת,המבטאת את הזוועה ההיא ואל תשלח אותי לכל מראה מקום אחר בתנ"ך.
שנית,אם בעת הצפירה,לא מתהלך חרדי,להכעיס מול עיני,אני מכבד את דרכו להביע את הכאב בתפילה.
לסיכום,כאב הוא לא רק מה שמראים חיצונית,לדעתי זה יכול להיות בדיוק כמו מתן בסתר,כ"א בדרכו.
שיהיו רק בשורות טובות
0 #5 מהו אבל?לאה 2008-04-30 18:33
אני חושבת שההבדל המהותי בין צורות האבל הנכריות לצורת האבל היהודית טמון קודם כל בהתייחסות אל המוות.
כאשר התיחסות אל המוות היא כדבר סופני,האבל מבטא את הכאב והצער של החיים.
לעומת זאת האמונה בהישארות הנפש הופכת את האבל וההנצחה למשהו תועלתי עבור החללים
0 #6 מהם חוקות הגויים?מנחם 2008-05-01 14:35
יש ספרות תורנית עניפה העוסקת בהגדרה של "חוקות הגויים" ובלתי אפשרי לתמצת את זה לתשובה קצרה וקליטה, אבל מתוך הדברים עולים הכללים הבאים:
א.דבר שנהגו הגויים לעשותו כפולחן דתי או מיסטי.
ב. דבר או מלבוש שנוהגים הגויים במטרה של גאווה או פריצות.
ג. דבר שיש בו מנהג ידוע ליהודים ומנהג ידוע לגויים.
מקווה מאוד שלא פספסתי.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן