אני מצווה = אני מסוגל | משה לוין


אלוקים לא נותן לאדם נסיון שהוא אינו יכול לעמוד בו! אדם מקבל כוחות לעמוד בכל הנסיונות בחייו...

לך לך מארצך וממולדתך... לך לך- לך ובשבילך! כדי שתזכה בבנים. אם תשאר כאן- לא תזכה! (רש"י)

אברהם מקבל חיזוק לנסיון. הוא יודע שאם הוא יעמוד בנסיון הוא יראה במו עיניו שכר על זה.

אם כן זה כבר לא נסיון קשה כל כך. זה נסיון ששכרו בצידו?! שהרי כל בר דעת מבין שכשיש הבטחה לשכר גלוי לעין הרבה יותר קל לעמוד בנסיון!!

אלא, לא שכר זה. שכר מצוה בהאי עלמא ליכא! (שכר מצוה אין בעולם הזה!).

האלוקים מבטיח כאן לאברהם, אם תעמוד בנסיון תזכה לבנים. ולהבטחתו מטרה אחת. להקל על אברהם את הנסיון! כיון ש"אין נותנים לאדם נסיון שהוא לא יכול לעמוד בו!" ולכן הקב"ה מוריד מאברהם מעט מקושי הנסיון!

כעין זה מצאנו בפרשת "אשת יפת תואר", כאשר עם ישראל נמצאים במלחמה ואדם מישראל חושק בנכריה מהעם הנכבש, עליו להביאה לביתו, לעמוד במספר תנאים ורק אז יכול לשאתה. אפילו שהנכריות אסורות על עם ישראל.

ומדוע כאן התירה לו התורה?

כיון שיודע הקב"ה את נפש האדם הנמצא במלחמה ימים רבים, ומצבו הנפשי איננו כשל אדם רגיל היושב תחת גפנו ותאנתו. ויודע האלוקים שאם לא יותר לו להנשא לה, יהיה איתה באיסור...

ו"אין נותנים לאדם נסיון שהוא לא יכול לעמוד בו!!"

ולכן בסיטואציה מאוד מסויימת פורצת התורה גדר!

היכולה גוררת תביעה
ואם אנו רואים עד כמה התורה דואגת לנפש האדם ולא אוסרת עליו דברים שאין בכוחו לאסור על עצמו, מבינים אנו שאין כח בעולם שיכול למנוע מיהודי לקיים תרי"ג מצוות! כי הכלל שלנו הוא: אם אלוקים דורש זאת, יש ביכולתי לעשות זאת! ומה שבכוח האדם לעשות, אם לא יעשה, עתיד הוא ליתן את הדין!

כמו שאמר רבי זושא: "אינני מפחד שישאלו אותי בשמיים למה לא הייתי משה רבינו. אני פוחד שישאלו אותי בשמיים למה לא היית זושא??!" כי אם קיבלתי משימות, קיבלתי גם כוחות לבצע אותם!

מסופר על הנצי"ב מוולוז'ין בעל החיבור על התורה "העמק דבר", שלפני מיתתו לקח את ספרו בידו ובכה.

שאלו תלמידיו " הרב מחזיק את ספריו ובוכה? על הרב לשמוח כשהוא רואה מה הספיק לעשות בחייו בעולם הזה!"

סיפר להם הנצי"ב בבכי: "בילדותי הייתי ילד קשה הבנה. במאמצים רבים הייתי מבין את לימודי, וגם כאשר הבנתי הייתי שוכח מהר מאוד ולא ראיתי ברכה בלימודי.

באחד הלילות, בשכבי במיטה, שמעתי את אבי אומר לאימי שאם עד סוף החודש אני לא אתחיל לקלוט את הלימוד, חבל על כל יום שהוא משלם למלמד, וחבל על כל העגמת נפש שיש לי כשאני מנסה להבין בלא הצלחה. אבי הציע לאימי שהוא יקח אותי לסנדלר העיירה שאהיה שוליה שלו, וכך אמצא בסופו של דבר מקצוע הגון ולכל הפחות אפרנס בכבוד את משפחתי..."

"מששמעתי את זה," סיפר הנצי"ב לתלמידיו, "החלטתי החלטה אמיצה באותו רגע. לעשות מאמץ עילאי להבין את המסכת הנלמדת בכיתה.

ברוך השם ששמע לתפילתי ומאז אותו יום התחלתי לראות ברכה בעמלי."

"תארו לכם" אומר הנצי"ב לתלמידיו, "תארו לכם שלא הייתי שומע את אבי. לא הייתי מתאמץ, ואבי היה מוציא אותי מהלימודים. מה היה יוצא ממני? הייתי סנדלר. מן הסתם סנדלר ישר.

אבל, כשהייתי מגיע אחרי מאה ועשרים לשמיים היו מראים לי את פירושי לחומש "העמק דבר", ושואלים אותי: "כיצד רצחת פירוש כזה לחומש? הבט מה הפסדת לעם ישראל! את החומש המבואר 'העמק דבר'!!!" ואז..." שואל הנצי"ב, "מה הייתי עונה???!!!"

ומסיים הנצי"ב "מהמחשבה הזאת אני בוכה...!"
 

תגובות   

0 #1 rina 2008-11-09 00:04
:woohoo: מדהים

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן