בפרשת השבוע לך לך, מבטיח הקב"ה לאברהם שזרעו יהיה רב כעפר הארץ, וככוכבי השמים:
"ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה" (בראשית יג)
"ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספור אותם, ויאמר לו כה יהיה זרעך" (בראשית טו)
וכן בהמשך ספר בראשית, הקב"ה מברך את האבות בברכת ריבוי העם כחול וככוכבים:
"כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו"
"והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ"
" והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך"
לכאורה, אם הכוונה רק לריבוי מספרי, לומר שזרעו יהיה רב למה צריך להמחיש את זה בעפר, ולהוציא אותו החוצה שינסה לספור כוכבים? וכן נתבונן האם יש הבדל בין משל העפר והחול למשל הכוכבים.
ומה בכלל החשיבות של מספר האנשים, הלוא הפסוק אומר "לא מרובכם … כי אתם המעט", שבחם של ישראל אינו בריבוי הכמות אלא באיכות.
ראשית נזכיר שהגמרא מספרת שזרש אשתו של המן אמרה לו "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו - לא תוכל לו כי נפל תיפול לפניו"
כי נפל תפול לפניו דרש ר' יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה אמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים (מגילה טז)
אם כן, ישראל נמשלו לעפר ולכוכבים כשני מצבים. הם עשויים לעלות עד הכוכבים או לרדת עד העפר.
במפרשי המקרא מצאנו הסברים נוספים למשלים אלו:
משל העפר והחול שעל שפת הים
במשל החול יש חמישה רמזים:
א. הריבוי בכמות
ב. הוא מפוזר בכל מקום, כך ישראל מפוזרים בכל העולם, ולכן אין מלכות יכולה להשמיד את ישראל.
ג. כשם שהחול הוא מדרס לכל - כך ישראל ענווים
ד. כשם שהחול מרקיב הברזל, כך אומות העולם יהרסו ע"י ישראל
ה. כשם שהחול אינו ניזוק כשדורכים עליו, כך ישראל נשארים קיימים למרות כל הצרות והייסורין
(מעם לועז)
הרש"ר הירש מבאר יותר, שהעפר הוא חומר היסוד לכל הנבראים ואין אדם יכול להקציב לו מכסה. כך בני אברהם שום כח בעולם לא ישלוט בהם להגביל את קיומם הכמותי.
המדרש מבאר שהעפר, אם יילקח ממנו מיד מתמלא חסרונו, כך ישראל אף שמתו בדבר תכף יתמלא חסרונם.
החול אשר על שפת הים מתאר משל נוסף. הוא שם גבול לים, כן המון עמים אף שיבואו כמו ים לשטוף ולכלות את ישראל לא יוכלו לעבור את הגבול הזה ולכלות את ישראל.
משל הכוכבים
א. ריבוי הכוכבים מבטא את רעיון הריבוי באיכות. לכל כוכב יש שם ותפקיד.
כל כוכב הוא עולם בפני עצמו, עם חשיבות מיוחדת נע במסלול עצמאי ויש לו תפקיד בתוך כל המערכת. אם יחסר כוכב הרי שיש חסרון לכלל הבריאה. כך כל אחד מישראל הוא עולם עם סגולות מיוחדות, והוא חלק מהשלמות הכללית של כלל עם ישראל.
לכן, לא ניתן לספור את הכוכבים כי לכל אחד ישנה חשיבות שונה, ויש אחד ששקול כנגד כמה.
ב. עוד הסבר למשל הכוכבים, שבאמת מה שאי אפשר לספור את הכוכבים זה לא מפני הריבוי שלהם, שהרי כל דבר שאפשר לראות אפשר לספור, רק מפני שיש רבבות אלפי כוכבים מרוחקים ביותר - העין לא יכולה לשלוט בהם. כך בני ישראל נאמר "וחיי עולם נטע בתוכנו", וכל איש מישראל מחובר אל מקור החיות וחיותו נמשכת לעולמי עד. לכן לא ניתן לספור את כולם מאחר וגם אלו שלא נראים לנו, שמתו, הם בכלל בני ישראל (מעין בית השואבה)
ג. הרב הירש מסביר את משל הכוכבים, מראה לו הקב"ה שההנהגה למעלה שונה ממה שנראה למטה. אם כאן בעולם שלנו שולטים חוקי הטבע, נראה לנו שהבריאה משועבדת לגמרי לחוקים אלו וכל דבר שקורה כאן הוא תוצאה של נברא אחר ואינו תוצר ישיר של הבריאה. שם בשמים רואים את מעשה בראשית המקורי כפי שנברא. הרוצה לראות מציאות שנבראה מה' ללא כל תיווך - יסתכל בכוכבים ויראה עולם שנברא במישרין בידי ה'.
כך, אומר ה' לאברהם: כשם שהכוכבים קיימים בהנהגתם ישירות מה' בבריאה, כה יהיה זרעך - בניגוד לחישובים הטבעיים, בהנהגה ישירה של הקב"ה, ללא אילוצי הטבע. כך אברהם בגיל מאה ושרה בגיל תשעים זוכים ללידת יצחק. "כל השומע יצחק לי" - לכולם ברור שיצחק לא נולד בתהליך טבעי.
וכן אתה מוצא בתהילים: "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא. גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר".
כאשר הקב"ה בונה את ירושלים ומכנס את נדחי ישראל, זה לא קורה באמצעות תהליכים מדיניים טבעיים. אלא מראה הכוכבים ממחיש את קיום עם ישראל. גם אם נדחי ישראל מושפלים ונדכאים, הרי הם משולים לכוכבים. כל אחד תלוי במישרין במאמר ה'. בכל צרה וצוקה הרי הוא יהודי, הרי הוא עומד תחת השגחה פרטית "הקוראת לו בשמו"
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...