האם עשיו באמת אמר כי הוא מחכה למותו של אביו כדי לנקום ביעקב? | הרב עזריאל יונה

"ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי וגו'".

"ויאמר עשו בלבו - הרשעים ברשות לבן" [בר"ר סז].

ר' יהודה אומר בא לו עשו במתינה, אמר מה אנא מעכיר את אבא? אלא יקרבו ימי אבל אבי. רב נחמן אמר הרבה סייחין מתו ונעשו עורותיהן שטיחין על גבי אמותן.

רבנן אמרי, אם אני הורגו הרי שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי למה הרגת את אחיך?! אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו, ויורש אני שתי משפחות. ... על כך נאמר - יען אמרך את שני הגויים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה וה' שם היה.

...כפר עשו ואמר, אנא לא אמרי הדא מילתא [לא הוצתי את המזימה הזו מדל שפתי], אמר ליה הקב"ה לית אנא ידע דאנא בודקיהון דלביא אני ה' חוקר לב – הקב"ה קורא מחשבות [ילקוט שמעוני].

הבה נשים לב איזה תכנון איזו ערמומיות מזימתית, אומר הרב אזרחי, אבל ואף על פי כן עומד עשו לפני בורא עולם ומעיד על עצמו עדות אמת כי מעולם לא אמר זאת לא הוציא את המזימה הזאת מדל שפתיו - אנא לא אמרי הדא מילתא, ואילו הקב"ה ממשיך לטעון, יען אמרך וגו',

אבל צריך להבין: היתכן לעמוד לפני בורא עולם ולהכחיש את האמת או להעלימה, מהו איפוא פשר הוויכוח?

ברי איפוא כי עשו אמנם לא רק שלא אמר אלא אף לא תכנן זאת בלבו שכן בדיני שמים מה לי בפיו מה לי במחשבתו אותו תכנון הוא ואותה שפלות היא, הוויכוח הוא אם היו דברים מעולם או לאו אם היתה מזימה אם אין.

עשו כפר והכחיש את עצם המזימה גם במחשבתו לא זמם ואמת בפיו.

אלא שעשיו עצמו פעמים שאינו יודע מה נעשה בסתרי ליבו. רק הקב"ה החוקר לב יודע לב מהו כי מסתרים לו ללב, קפלים, רכסים, שפלה ועמק. עין אדם לא תבחין מה מסתתר מאחורי קפליו אך עין שמים שאין לא מחסום ולא מסתור בפניה - רואה ורואה היטב ומעידה והעדות נאמנת,  יען "כי אני ה' חוקר לב".

מה שרוצים ללמדנו הוא כי תכנון זה ומזימה שפלה זאת היא פריה הבאוש של עשוויות. כאשר קיים ולו בעומק הרהור של יקרבו ימי אבל אבי, בהכרח שמקופל בו כל התכנון הזה.

ואם תאמר היתכן? חשבון מסועף ומסונף כזה מבלי לחשבו ולתכננו? ידוע תדע כי כך הוא הדבר משום שהבא ליטמא פותחין לו, ופתח זה קרונות של כישרון חשבון ותכנון נכנסים דרכו, וקונים להם משכן בלבו המעופש.

היודע מסתרים הוא זה שיצר את המבנה הטופוגרפי המסובך של לב זה, שכל גדלו טפח. הוא זה המעיד ומורה כי זהו מבנהו וזהו מסתרו, זהו עשו וזהו לבו.

יתרה מזאת לכאורה היה הויכוח נטוש רק על הנעלם בתכנון, כפי שפורט, אך לא היא כנראה שאף הנאמר 'יקרבו ימי אבל אבי אף זה לא הוציא מן הפה חוצה', לא היתה שם לא אמירה ולא תכנון. איש לא שמעה אף לא עשו עצמו. התורה היא שמעידה כי זו היא איכות ליבו של עשו. שהוא קולט במסתריו גם את הנעלם מעשו עצמו.

זהו עומק הכתוב ויאמר עשו אל לבו, וזהו עומק דברי חז"ל 'רשעים ברשות לבם' ועשו כיון שרשע הוא הרי קפלי לבו קורצים לו, ומהווים רקע לתרבית חידקיו העשויים. 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן