ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים.

 

לא מצאנו שתשתמש התורה בתואר "תם" מלבד אצל יעקב אבינו. יעקב היה סמל התמימות, ללא שמץ של עקמימות, ולו ייחס הנביא את מדת האמת: תתן אמת ליעקב. מפתיע, אם כן, שדוקא הוא, סמל היושר, נאלץ לקבל את שלו תוך שימוש במדת הערמה והשקר. ללא ספק היה "שקר" זה כשר למהדרין; אך קשה לנו להבין כיצד הוכרח יעקב אבינו להדבק אף למראית העין במדה מגונה זו, השנואה עליו כל כך, והמנוגדת לעיקר מהותו.

 

בדברי חז"ל מצאנו שהקפידו על ההתרחקות מן השקר, גם במקום שהשקר משמש כאמצעי להשגת האמת. הגמרא במסכת יבמות (סג) מספרת שאשתו של רב ציערה את בעלה; כשביקש עדשים בישלה לו פולים, וכן  להיפך. חייא בנו ביקש למצוא עצה, וכאשר ביקש רב לאכול עדשים אמר לאמו שרב ביקש שתבשל פולים, וממילא תבשל עדשים... אולם רב לא הסכים לעצה זו, משום שיש בכך משום "למדו לשונם דבר שקר". 

 

אם השקר הוא כל כך מגונה שאין להשתמש בו כלל, לשם מה הוא נברא?

 

המדות המגונות ככעס, גאוה וכדומה נבראו משום שלפעמים יש צורך בהם במלחמה נגד הרע. אפילו השגעון יש לו תפקיד חיובי, כמו שאמר דוד המלך "בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך אברכה את ה' בכל עת". כשברח מפני שאול אל אבימלך, ונאלץ להתחזות כחסר דעה כדי להציל את חייו, הבין דוד המלך שיש תועלת בשגעון, אך השקר שהוא "מוקצה מחמת מיאוס" ואינו ראוי לשימוש, למה בא לעולם ? 

 

חז"ל אמרו בזוהר, שכאשר נכנס יעקב אבינו אל יצחק אביו כדי לקבל את הברכות, עמד והתפלל: "אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני, ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה". לכאורה היתה זו "תפלת שוא"; הלא כל מטרתו עתה היתה להצליח על ידי השימוש בשקר, כיצד איפוא התפלל שה' יציל אותו מהשקר? האם הגנב העומד לפני ביצוע משימה, יכול להתפלל שה' יציל אותו מאיסור גניבה ?

 

יעקב אבינו ידע היטב, שאין מנוס מהשימוש במדת השקר. אך יש הבדל בין שימוש בשקר, לבין התדבקות בשקר. הסכנה אינה טמונה בעצם השימוש בשקר וערמה. לעתים קרובות אי אפשר להגיע אל האמת אלא באמצעות השקר; אך קיימת סכנה שמי שעושה שימוש בשקר יידבק בו, ימצא בו טעם, ויפגום במדת האמת שלו. אדם זה מתרגל 

לראות בשקר ענין אפשרי, דבר שאינו מופרך. השקר הופך אצלו לחלק מהווי החיים. 

 

רב אסר על בנו להשתמש בשקר כתחבולה, משום שלא רצה להכניס את בנו לעולם השקר. אם יתרגל לשקר, ולו באופן המותר, בעל כרחו יידבק למדת השקר, ושוב לא יהא מסוגל להפרד ממנה. 

זו היתה תפלתו של יעקב אבינו על סף כניסתו לחדרו של יצחק: "הצילה נפשי משפת שקר" - הרי אני עומד להשתמש בשקר, אמנם בהיתר, על פי ציווי הנבואה, אך יש סכנה שמדת האמת שלי תיפגם. 

 

תציל את נפשי שתשאר בטהרתה, שהשקר לא יידבק בי, שאשאר "איש תם" כפי שהייתי.

יתכן שזו היתה כוונת ההשגחה העליונה שהכריחה את יעקב להתעסק עם השקר. היה צורך להורות לדורות הבאים את השימוש הנכון במדת השקר. בעולם שלנו, עלמא דשיקרא, אין אפשרות להתרחק לגמרי מן השקר ולהתעלם ממנו כליל. "אויה לי כי גרתי משך, שכנתי עם אהלי קדר". יעקב אבינו סלל את הדרך כיצד לחיות בעלמא דשיקרא, בלי להיפגע. 

רק יעקב אבינו, סמל מדת האמת, היה ראוי לכך. 

 

(ע"פ שפת אמת)