"ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה"

מובא בגמרא במסכת "ברכות" דף ה': לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר "רגזו ואל תחטאו". נצחו מוטב, ואם לא יעסוק בתורה שנאמר: "אמרו בלבבכם על משכבכם" אם נצחו מוטב, ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם. אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה שנאמר "ודומו סלה".

לכאורה עולה השאלה בפרשתנו כיצד עלה בדעתו של יעקב להציע לעשו שימכור את בכורתו תמורת נזיד עדשים הרי אין כלל דמיון והשוואה בין ערכם של שני הדברים? ויותר יש להתפלא על עשו שמקבל את ההצעה בקלות ללא מחשבה ומוכר את הבכורה, ועוד עשו מוסיף כנימוק למכירה את הסיבה "הנה אנכי הולך למות", הרי מובא בגמרא שהסגולה החזקה ביותר להלחם ביצר הרע, היא להזכיר לעצמו את יום המוות ומיד עוצמת התאוות פוחתת לאור המחשבה "היום אני כאן ומחר אני בעולם האמת", וא"כ לא כדאי לחטוא בעבור הנאה אסורה של רגע בחיים.

א"כ מדוע עשו הופך את היוצרות ומשתמש בזיכרון של יום המוות לחיזוק תאוותו ולביטול ערך הבכורה?

והנה מצאנו בדברי הנביא ישעיה בפרק כ"ב "ויקרא ה' אלוקים צבאות ביום ההוא, לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק. והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן, אכול בשר ושתות יין, אכול ושתה כי מחר נמות".

הרי ש"כי מחר נמות" שימש סיבה לאכילת בשר ושתיית יין!

הסבר הדברים שזיכרון יום המוות אינו תרופת פלא לביטול התאוות, אלא זיכרון לעורר את האדם לכך שיש קץ לימיו עלי אדמות. מי שרואה בעולם הזה בלבד את חייו ואינו חושב על עתידו בעולם הבא, כל מגמתו בעולם לחטוף עוד ועוד הנאות, לכן כשרואה שקיצו קרב מנסה להרוויח כמה שיותר הנאות ומסיים את חייו בחגיגה דשנה (זהו ההסבר לתופעה של הצעירים בזמני מלחמה וסכנה, לחוג את מסיבת "סוף העולם") ודווקא מי שיודע את ערך העולם הבא עולם הנצח, ורוצה בכל מאודו להתחזק בעבודת ה', ואמנם כשרוצה ללמוד תורה יצר הרע מפריע לו, הוא קורא קריאת שמע ומקבל עליו עול מלכות שמים ובכך מתגבר על יצרו, ואם עדין היצר הרע מפריע, יזכור את יום המוות ויגרש את היצר הרחק הרחק.

יעקב הכיר וידע את המתרחש במוחו וליבו של אחיו עשיו, את נפשו הבהמית תאוותיו וראייתו קצרת הטווח ולכן הציע את המכירה של נזיד עדשים תמורת הבכורה, ועשיו הסכים בחפץ לב לתמורה ולמכירה.


אחים יקרים!

הושע הנביא אומר "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". באותה דרך ישרה (מחשבת יום המוות) ה"צדיקים ילכו בם" וה"פושעים יכשלו בם".

הלוואי ונקבל מבט ארוך טווח לעבר עולם הנצח וכך לפני כל מעשה נשקלנו במאזנים ישרות ולא נתפתה אחר הנאה רגעית