פרק ג': הסכנה שבבטלה | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

 פרק ג, משנה ה

חנניה בן חכינאי אומר, הניעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, ומפנה ליבו לבטלה--הרי זה מתחייב בנפשו.

הבנת אזהרתו של חנניה, כפי שהיא משתקפת ברוב פירושיהם של מפרשי המסכת היא, כי חנניה בן חכינאי ביקש להורות לאדם כי בשני מצבים מסויימים: -ניעור בלילה, ומהלך יחידי בדרך- מוטב לו -בשעות אלה- כי יעסוק בדברי תורה, שאם 'מפנה הוא אז את ליבו לבטלה' הרי הוא בסיכון קיומי ונמצא - 'מתחייב בנפשו'.

 לילה בדרכים

מדוע היות האדם ער בלילה או עובדת היותו מהלך בדרך היא כ"כ מסוכנת? חלק מן הפירושים מצביעים על הלילה כזמן שבו שולטים כוחות ומזיקים [פיסיים ומטא- פיסיים] שעלולים להזיק לאדם, גם הליכה בדרך ביחידות מהווה חשיפה לסכנות כאלו, לכך מוטב לו לאדם כי יעסוק בשעות כאלו בדברי תורה שבכוחה להגן ולהציל ולשמור מכל רע.

תפיסה זו כאמור רואה את אזהרתו של חנניה כאזהרה אחת המחולקת למצבים שונים, אכן גישות אחרות במפרשי המשנה גורסות את הוראתו של חנניה כשלש הוראות נפרדות, ולשיטתם הגירסא המדוייקת היא: הניעור בלילה, המהלך בדרך יחידי, והמפנה ליבו לבטלה. בכל אחד משלשת המצבים הללו עלול האדם להתחייב בנפשו, כאשר בשני המקרים הראשונים- הסכנה היא פיזית, -ניעור בלילה [צורך הגוף בשנה סדירה] וההליכה בדרך ביחידות [סכנת שודדים ולסטים],- ובמקרה השלישי, המפנה לבו לבטלה, האיום על האדם הוא- בעיקר נפשי.

מדוע?

 הסכנה שבבטלה

אם המושג 'להרוג את הזמן' מוכר לכם, מסתבר איפא שגם המינוח המודרני 'תרבות הפנאי' לא זר לכם. אנו נמצאים בעידן בו האנשים מחפשים פעמים רבות 'מה לעשות' איך 'להעביר' את הזמן. מצב כזה נוצר כאשר האדם לא עושה לא מייצר או לא עובד והוא חי חיי בטלה.

 מה מסוכן בחיי בטלה?

אשה נשואה נצרכת מכח נישואיה לבעלה והתחייבותה בכתובה לבשל בשבילו לכבס את בגדיו וכן ביתר מלאכות הבית כשמאידך על הבעל לדאוג לכלכלת המשפחה. האם אשה עשירה או הנשואה לאדם עשיר שלהם פועלים ועוזרות רבים צריכה גם לעבוד בביתה? לדעת התנא במסכת כתובות בהחלט כן:

רבי אליעזר אומר אפי' הכניסה לו מאה שפחות, כופה [=יש לו הזכות להכריחה] לעשות בצמר [=למצא עיסוק כל שהוא], שהבטלה מביאה לידי זימה, ולידי שיעמום ובפירוש רש"י: שיעמום- כלומר לשיגעון.

כלומר כאשר האדם אינו עוסק בעבודה, "ביישובו של עולם", עלול הוא להגיע לידי 'תרדמת הלב ושיממות המחשבה' כלשונו של אחד הקדמונים. חוסר המעש מוביל את האדם לחיפוש אחר עיסוק כל שהוא כשהבחירה הקלה היא הרובד הנמוך הבסיסי והבהמי ביותר, אותם דחפים שלא דורשים יכולת מחשבה מיוחדת. מאחר שצרכים בסיסיים אלו לא מספקים את האדם ובתחליף ראוי יותר אין הוא מעונין [או מסוגל, במצבו], עשוי הוא למצא את עצמו משועבד אליהם ונתון להתמכרויות כמו מין סמים אלכוהול ושאר חלאים שכאמור התחילו בסך הכל ממקום של בטלה ושיעמום, אך עשויים הם להגיע עד איבוד האישיות העצמית וניתוק מן המציאות.

 

ברוקס- מ'חומות של תקווה'

בסרט המוכר והאהוב חומות של תקווה מתרחשת סצנה אחת בלתי נשכחת, הספרן ברוקס הזקן שיוצא מהכלא אחרי עשרות שנים בהם שימש כספרן הכלא. כאשר הוא יוצא הוא מגלה כי אין לו בעולם דבר אין לו תפקיד ואין לו יותר מה להציע. תפקיד חייו כספרן הכלא הסתיים וענין אחר אין לו. התלבטויותיו נוגעות חזק בלב הצופים וכלם מבינים ומזדהים אתו כאשר לבסוף הוא מחליט ליטול את חייו ולהתאבד.

"מתחייב בנפשו" אינו איפא רק סיכון נפשי אלא כזה שעלול להוביל לסכנת שיממון וחוסר תכלית עד כדי נקיטת מעשים קיצוניים, לכן מפציר כ"כ חנניה בן חכינאי: התרחק מן הבטלה, מצא עיסוק כל שהוא ואפילו טווית צמר כהצעתם של חכמים ובלבד שתתרחק מן הבטלה. לדעת חנניה לא מספיקה האימרה 'אהוב את המלאכה' המוזכרת בפרק ראשון צריך להזהיר ולהתריע הפניית הלב לבטלה היא מסוכנת הרסנית ועלולה להביא את האדם למצב של "מתחייב בנפשו".