העולם כחנות | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

פרק ג משנה כ. הוא היה אומר הכל נתון בעירבון, ומצודה פרוסה על כל החיים, החנות פתוחה החנווני מקיף, והפנקס פתוח והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבא וילווה. והגבאין מחזירין תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו.  ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה.

שלשה מצבים

במשנה המליצית והחדה שלפנינו אנו מוצאים תיאור של מספר מצבים: תיאור עולמו הרוחני של האדם בחלק הראשון,  כשוק קפיטליסטי פתוח הכל נתון בעירבון, החנות פתוחה, הקפה, ומתן יכולת הלוואה פתוחה לכל. צעדי אכיפה, שגם הם חלק מן האיפיון של שוק פתוח בחברה מודרנית  מפורטים בחלק השני: מצודה פרוסה, הגבאין מחזירין [אלו פגעי הטבע הבאים ב'מקרה' על האדם],  נפרעין מדעתו ושלא מדעתו [בין שהוא מכיר בכך ובין שהוא כופר בזה] ויש להם על מה שיסמוכו [הדבר לא נעשה מאליו- יש להם 'קייס']. והחלק השלישי של המשנה קצר עניני - ורליגיוזי יותר: הכל מתוקן לסעודה, כלומר הכל, כל הבריאה על יכולותיה, הפריווילגיות, האזהרות, השכר והעונשים,  מכוון למטרה אידיאלית אחת: חיי הנצח המהווים 'טרקלין' קבע אל מול ה'פרוזדור' הפרוביזורי של העולם הזה.
 
ברם על משפט אחד, המוזכר במשנה, דילגנו בקטלוג הקטגורי שלנו: והדין דין אמת. ולא לחנם. שכן לאיזו מחלקה הוא שייך? האם למחלקת ה'אכיפה' המספרת כי הדין הוא לעולם אמיתי ולא ימלטו ממנו בני האדם, או אולי למחלקת תיאור חיי האדם כ'שוק קמעונאי' ורק שהוא מתנהל באופן אמיתי יותר שכן ה'דין דין אמת', ואולי בכלל לחלק השלישי ה'רליגיוזי' המציג את המטרה הסופית  חיי הנצח האידיאליים, העולם הבא המתבטא יפה בקונספט הכללי הזה שה- 'דין, דין אמת' הוא?

ובכלל מהו התחביר בעל הכפילות הזה ''והדין 'דין' אמת'' האם לא די היה לציין כי ה'דין אמת'?

פרויד

כמעט כל בן תרבות, גם אם הוא לא סטודנט לפסיכולוגיה, נתקל מן הסתם בשמו של אבי תורת הפסיכולוגיה המודרנית זיגמונד פרויד'. גם אם יש עוררין על עבודתו, אין כמעט חולקים על מידת השפעתו על החשיבה והתרבות המערבית של המאה עשרים.  גם בחיבור זה הוזכר הגאון היהודי לא פעם.
מה היה כל כך מיוחד בתורתו של פרויד?

אחד הרכיבים החשובים ביותר היא הדגשתו של פרויד כי בקביעת ההתנהגות מעורבים תהליכים מודעים ולא מודעים. לפי פרויד קיימים בכל אחד מאיתנו דחפים, אינסטינקטים, ומאוויים שאינם ידועים אפילו לנו עצמנו, ואשר מנגנון המצפון המצוי בכל אחד מאיתנו אינו מאפשר להם לצוץ על פני השטח.

התהליכים הללו מייצרים קונפליקטים תוך נפשיים שמודחקים על ידי מנגנוני הגנה שונים, כמו הדחקה, הכחשה.  בתהליך ההתפתחות, אנו עוברים משלב לשלב, במה שפרויד כינה 'ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית'. אם אדם נותר 'מקובע' באחד מן השלבים, כלומר בגיל הילדות, עלול הדבר להוביל להפרעות נפשיות בבגרותו.

מאחר שהדחפים, הרצונות, והמאווים שואפים לצאת ולהתפרץ החוצה, עשויים להתגלות תופעות פתוגניות שונות. נער צעיר העסוק אין ספור פעמים בנטילת ידיו באופן כפיייתי, מבטא באופן מעוות את דחפיו המיניים שאותם הוא לא מצליח לבטא נורמטיבית. רחיצת הידיים מסמלת עבור הנער, בצורה של מנגנון הגנה, טיהור של 'מחשבותיו המלוכלכות' כביכול. הליקוי ביכולת המינית הנורמטיבית, הוא פונקציה ישירה של תהליך התפתחותי מעוות מוקדם- בילדות לא תקינה.

פרויד הרליגיוזי

תהליך ההתנהגות הבלתי מודע- הפרוידיאני הזה, קיים בעצם גם בעולם ההתנהגות הרוחני- מטאפיסי. התנהגויות מוקדמות, עשויות להשפיע גם על תהליכים המתרחשים עשרות שנים לאחר מכן. לאדם יש אשראי להתנהג כאוות נפשו החנות פתוחה, כל הרוצה ללוות יבא וילווה, והפנקס פתוח אך יחד עם זאת יש לזכור כי הפתולוגיות, התהליכים המעוותים או העבירות בלשוננו, יצוצו, יום אחד, בהכרח על פני השטח הכל נתון בעירבון, ומצודה פרוסה על כל החיים, החנווני מקיף, והגבאין מחזירין תדיר בכל יום לא תמיד מודע האדם לתהליכים ה'בלתי מודעים' הללו, המופיעים לעתים מן העבר הלא קרוב ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו. אבל כמובן יש להם על מה שיסמוכו.  וכאן, להבדיל מן התהליך הדטרמיניסטי הפרוידיאני, קובעת המשנה כי הכל מתוקן לסעודה כלומר לבריאה כולה יש מטרה אידיאולוגית ברורה- חיי הנצח בעולם הבא


מעתה, הדין דין אמת. מקבל משמעות שונה לחלוטין: הדין, שהוא בעצם הרגולטור של כל העולם ההתנהגותי- אנושי המוצג [כפי שנאמר בפרק א משנה יח 'על שלשה דברים העולם קיים: על הדין..'] הוא דין אמיתי לגמרי, שכן הוא כולל לא רק את המעשה שבגינו נתבע האדם, אלא גם את כל חייו של הפרט על התנהגויותיו, רצונותיו, ויצריו, כולל כל נסיבות מקילות אחרות, גם אם נובעים הם מתהליכים שאינם מודעים לו ברגע נתון זה. על כן, הדין הזה, הרגולטור הזה, הוא דין אמת. אמת- השייכת רק אצל מי שיכול לחדור אל אותם תהליכים לא ידועים- האלוקים כמובן..