יוסף מוקיר שבי (יוסף מוקיר שבת) הוה ההוא נכרי בשבבותיה (היה גר גוי בשכנותו) דהוה נפישי נכסיה טובא (והיו לו נכסים רבים, כלומר, היה עשיר) אמרי ליה כלדאי (- החוזים בכוכבים) כולהו נכסי יוסף מוקר שבי אכיל להו (את כל הנכסים יקבל יוסף מוקיר שבת) אזל זבנינהו לכולהו ניכסי זבן בהו מרגניתא (הלך, מכר את כל נכסיו וקנה מרגלית) אותבה בסייניה (הכניסה בכובעו) בהדי דקא עבר מברא (בזמן שעבר במעבורת, -את הנהר) אפרחיה זיקא (הפריחו הרוח -את הכובע) שדייה במיא (זרקו למים) בלעיה כוורא (בלעו דג) אסקוה אייתוה אפניא דמעלי שבתא (העלו -את הדג, והביאוהו בערב שבת אחה"צ) אמרי מאן זבין כי השתא (אמרו, מי יקנה אותו עכשיו) אמרי להו זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקר שבי דרגיל דזבין (אמרו להם, לכו הביאוהו ליוסף מוקיר שבת, שרגיל לקנות) אמטיוה ניהליה זבניה קרעיה (הביאוהו אליו, קנה אותו, פתח אותו) אשכח ביה מרגניתא (מצא בו מרגלית) זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא (מכרו בשלושה עשר ככרות של זהב) פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא (פגש אותו אותו סבא, אמר מי שמלוה לשבת שבת פורעתו) מסכת שבת , דף קיט. נקודות למחשבה: א] צריך להבין, אותו נכרי חושש ממה שאמרו לו שיאבד רכושו. ובכדי להשמר מזה, הוא ממיר את כל רכושו ליהלום. הרי קל בהרבה לאבד יהלום מאשר רכוש רב. ב] הגמרא רק מציינת את כינויו "יוסף מוקיר שבת", לא מבואר למה זכה לכינוי הזה. וכן צריך להבין מה הכוונה "מאן דיזיף שבת" היכן "הלווה" יוסף לשבת.