להיות אורח בבית | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

מסופר בספר הזוהר הקדוש: רבי יצחק תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי ישב פעם בפתח של מערה ועבר שם אדם אחד עם שני בניו. שמע אותם רבי יצחק משוחחים ואומרים סודות תורה גדולים ונשגבים. החליט רבי יצחק ללוות אותם ולהקשיב לשיחתם. עד מהרה התברר כי השלשה הולכים לחתונת הבן הגדול מבין השנים.

כאמור שוחחו האב ובניו בדברי תורה והאב אמר: כתוב בתהילים קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך", משל למה הדבר דומה, לעבד שאומר למלכו 'יקום המלך ויבוא לבית המטרוניתא ששם משכנו'. הסביר האב, כשדוד המלך הביא את ארון ה' אל עיר דוד הסמוכה לירושלים, הזמין את הקב"ה למקום משכנו כלומר למקום ארון ה'. עם ההזמנה החגיגית, מסופר כי דוד ערך שינויים בסדרי השירה, ותחת שהלוויים ישירו כנהוג בבית המקדש, נתן דוד לכהנים לשיר במקומם וזהו שנאמר "כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו".

אמר לו הקב"ה: מדוע עשית כך, הלא הלויים צריכים לשיר, כידוע?

ענה דוד לקב"ה: כשהארון נמצא בהיכל שלך, כלמר בהיכלו של הקב"ה בבית המקדש, אז תנהג כרצונך, אכן כאשר הארון נמצא בביתי, בעירי, אני קובע את סדרי השירה ואני חפץ שהכהנים ישירו. ומספר הזוהר כי הקב"ה הסכים עם טיעונו של דוד.

מכאן, לומד הזוהר הנהגה חשובה, כאשר אדם נמצא ביתו שלו רשאי הוא לנהוג ככל שיחפוץ ולסדר את עניניו כפי השקפתו, אולם כאשר מתארח הוא בביתו של אחר צריך הוא להתנהג כפי שאומר לו בעל הבית.

אורח בביתו
מדוע סיפר זאת האב דווקא בדרך לנישואי הבן? כיצד קשורים דברי הזוהר הקדוש לעובדה שאחד הבנים עומד להקים בית בישראל?

כאשר אדם מגיע להתארח אצל זולתו, עליו לעזוב את עקרונותיו האישיים, ולקבל את דברי בעל הבית. אלו הם בעצם דברי הזוהר. האם מדובר על עקרונות הלכתיים או השקפתיים? נדמה שניתן לקבוע בוודאות שוודאי שלא. הזוהר מתכוון מסתבר, כי כאשר אורח מגיע לביתו של מארחו, הגם שהוא לא מעוניין להשליך מאחורי גוו את כל השקפת עולמו או את תפיסת חייו, מכל מקום הוא מכיר בעובדה כי קיימים עוד אנשים בעולם מלבדו ובמצבים מסויימים כמו במקרה של ארוח, עליו 'ליישר קו' עם המציאות, ולהבין כי עליו להתנהג בצורה שונה מזו שהורגל.

כאשר אדם מקים בית עם אשה חדשה, ושני בני זוג המגיעים מרקעים שונים, מבתים שונים מסגננות לא זהים – מתאחדים, חשוב לדעת כי כל אחד מבני הזוג, נחשב הוא כאורח בביתו כלפי בן זוגו. עליו להיות מודע לעבדה כי יש אנשים שונים ממנו ועליו לקבל גם את דעתם גם אם דעתו העקרונית אינה כך, וגם אם הוא הורגל לחיות בצורה שונה.

את הלקח הפשוט אך החריף הזה, חשוב היה לאב להבהיר לבנו ערב חתונתו.

[על פי ספר אדני הבית]