שלום תמר יקרה.
תמר, לא יעזור לך. את משהו מיוחד. כל כך הרבה אנשים אינם מסוגלים להבחין בידו הרחומה של הקב"ה! מי שהפיל אותך לתהומות עליהן את מדברת זו, אמנם, את, כאילו, אבל את הבנת שמי שגרם לנפילה הוא אבא שבשמיים שראה שזה מה שטוב לך, גם אם יש בזה כאב. המתנה של חייך – ההכרה בקטנותך, בתלותך הבלעדית בבורא והתנסותך ברחמיו הגדולים ובניסים הרבים – ניסים שבכל יום ובכל צעד ושעל - היא באמת מתנה גדולה ויקרה מאין כמוה.
טוב ונפלא להרגיש את הקב"ה בצד של האהבה ופחות בצד של הפחד, אבל בלי זה – אי אפשר. "לעולם יהא אדם ירא שמים"... כך אומרת התפילה בבוקר. להיות בטוחה ברחמיו – ללא ספק. גם ביראה יש כל כך הרבה רחמים. לולא רחמיו – אנא אנו באים?
משוך שפחתך – תרגום נחמד ומקרב.
על הנקודה שהזכרת, איך אנשים יוצאים מן הקשיים מוארים , אני חושבת לעיתים קרובות. מדהים מה אנשים עושים עם מה שאנו רואים כאסונות חייהם. דוגמא קטנה. בירושלים חיה משפחה בשם סמואל. משפחה מקסימה. בנם הבכור נולד מושלם, אבל הוא קבל זריקת חיסון שלדבריהם גרמה לו לעיוורון.
מה הם עשו עם השבר הזה? הקימו בית, היום ממש מוסד, בו הם מארחים כל מיני ילדים עם צרכים מיוחדים, מפעילים אותם, אוהבים אותם, וממש משתתפים עם ההורים בנטל. זו רק דוגמא אחת, אבל בעיני היא ממש מופלאה. איזה מין מנוף, לאילו מעשים טובים הביא אותם אסונם.
על פנימיות התורה אשתדל להביא חומר בפעם הבאה, בעז"ה. הפעם אני מרגישה צורך לענות לך על השאלה אם רק כל אדם מישראל אוהב הקב"ה אהבה רבה. קודם כל, חשוב להדגיש שהקב"ה – רחמיו על כל מעשיו. רחמים רבים. בפסח, למשל, אין גומרים את ההלל, כלומר, אומרים הלל לא שלם. ומדוע? כי הקב"ה אמר: "מעשי ידי טובעים בים – ואתם אומרים שירה?" וזה אחרי הרדיפות המחרידות שרדפו המצרים את ישראל. בכל זאת, כשמתו בים סוף, לא היתה השמחה שלמה כי הקב"ה ריחם עליהם.
ובכל זאת, אי אפשר לקבל תפיסה שלפיה "יהודי הוא כל אדם". קודם כל, בן משפחה קרוב אליך יותר מבן השכנים, לא? יהודים הם המשפחה שלנו המורחבת. אבל יותר מזה. הרבה יותר מזה. עם ישראל הוא העם הנבחר. בעצם, העם שבחר. כי לפני שהקב"ה מסר את התורה לעם ישראל הוא חיזר על כל עם ועם והציע להם לקבל את התורה. היתה להם בחירה והם דחו את התורה: בגלל שכתוב בה "לא תרצח", בגלל שכתוב בה "לא תגנוב" וכו'. עם ישראל לא שאל מה כתוב בה. היה לו בטחון ואמונה בה', והוא ענה "נעשה ונשמע". קודם כל – כן, מוכנים ורוצים לעשות. מה לעשות? אין לנו ספק שמה שאתה, רבונו של עולם, תגיד לעשות הוא הדבר שעלינו לעשות. קיימו וקבלו עליהם.
מאז יש ברית חזקה מאוד בין הקב"ה לעם ישראל. אין צל של ספק שהוא אוהב כל יהודי באהבה שאין למעלה ממנה, ויותר מאשר את הגוי שגם עליו רחמיו וחמלתו. עם ישראל עמד במבחן, ועומדת לו גם זכות האבות – אברהם שגילה מי הוא האלוקים בעולם שכולו עבודה זרה וצאצאיו – יצחק ויעקב. והרי היה לו בן נוסף – ישמעאל, שגם אותו הוא אהב, וליצחק בן נוסף – עשו? בכל זאת בני אברהם יצחק ויעקב הם עם ישראל. "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב". את הבחירה הזאת של "נעשה ונשמע" הקב"ה זוכר לעם ישראל בכל הדורות. "כה אמר.. זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר". כך אמר ה' לכנסת ישראל. יהודים צריכים להיות נבדלים משאר האומות. זה צריך להתבטא בהתנהגות, במראה. ולא שאין גויים טובים. ודאי שיש.
הבחירה הזאת של עם ישראל איננה גזענית. אולי זה מה שעולה בדעתך. אבל עובדה היא שהתורה מאפשרת לגוי להתגייר, אם הוא מתכוון להיות יהודי אמיתי שמקיים תורה ומצוות, ואז הוא נקרא "בן אברהם" ומצווה לקבל אותו באהבה רבה. נכון, לכל עם יש תפקיד בעולם, אבל הקב"ה אינו אוהב את כולם אהבה שווה. לכן – "ברוך אלוקינו דבראנו לכבודו והבדילנו מן הטועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו". בחומש דברים, בפרשת עקב, אומרת התורה: "הן לה' אלוקיך השמים ושמי השמים..." ובכל זאת, "רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויחבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה"... בהמשך מופיע הפסוק האומר "ואהבתם את הגר..." תוכלי לראות את הפסוקים האלו בחומש דברים, פרק י', החל מפסוק יד.
את כותבת ש"וכילדים אנו עדיין תקועים בהתמודדות המעייפת של את מי אבא/אמא אוהבים יותר." בזה צר לי: איני מסכימה איתך. ההתמודדות הזו אינה מעייפת. להיפך. היא מקור הכוח שלנו. רק תחשבי מה עבר עם ישראל אלפי שנים, מה סבל מהגויים האלו, עד עצם היום הזה. לו לא ידענו שהכאב הזה הוא כור מצרף לנו ואותנו הוא אוהב יותר מאשר את הגויים האלו – איך היינו מחזיקים מעמד? גם באושויץ דבקו יהודים בקב"ה "בכל זאת אותך לא שכחנו". אחד מהקדושים האלו הלחין, בדרך לאושויץ, את הניגון המוכר כל כך "אני מאמין..."
נכון, גם לעמים אחרים חלק באהבת ה'. בסוכות מקריבים הרבה מאוד קרבנות מדי יום למען העמים האחרים. אנחנו אמנם לא יחידים, ובכל זאת, אנחנו מיוחדים. וזה מחייב אותנו מאוד מאוד מאוד, לא רק מרומם אותנו.
איך הגעת מירושלים לאוסטרליה? זה מסקרן, אבל אם את רואה בשאלות שלי חדירה לפרטיות שלך רק תגידי.
שלך, (חיה) מנוחה
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...