מרחוק כבר זיהית אותו. הברנש החמוד, שמכר לך את המכונית המשומשת, ושכח לספר לך על נזילת השמן, ועל עוד כמה דברים פעוטים. בסך הכל, לא באת אליו בטענות. הוא עצמו הציע ברוחב לב, שתלך לבדוק את המכונית לפני הקניה. אתה הוא שסמכת על מתק שפתיו ורוחב ליבו, וויתרת על הבדיקה.
- איזה עולם קטן. בדיוק אותו ברנש, קרא היום את המודעה שפרסמתי בעיתון על מכירת דירתי, והנה הוא בפתח.
- כן. הדירה נהדרת. שישה או שמונה כיווני אויר. ואיזה מרפסות. וארונות קיר.( - האם הוא כיר אותי? בוודאי כבר שכח, כסוחר ממולח הספיק מאז למכור מאות מכוניות. אבל אני לא אשכח אותו לעולם. את החיוך התמים שלו, ואת הבכי ההיסטרי שלי, בדרך לאילת).
- כן, תוכל להיכנס ולבדוק. סביבה נהדרת, שכנים טובים, בניה פנטסטית. הכל פורמייקה, חרסינת יבוא. שיש איטלקי.
( - רק יבוא החורף, עוד חודשיים, פתאום תשמע על רבמטיזם. הקיר המכוסה טפטים בחדר השינה, יקבל צורת מפה גאופיזית של כדור הארץ. הטיולים חינם. הגשם אמנם לא יטפטף על פניך, אך הכתמים הרטובים על הקיר, כל כך דומים לכתמי השמן שהותירה מכוניתך - מכוניתי, על כבישי הארץ).
- כמובן הדירה שווה הרבה יותר, אבל אני זקוק למזומנים, ולכן אני מוכר את הדירה במחיר הזדמנותי. (איזו הזדמנות...) להתראות ובהצלחה.
האם משהו פגום בהתנהגותו של מוכר הדירה? היש משהו יותר מבדח ומשעשע לרתק בו את אורחי מסיבת התה הקרובה?
*
שתי פנים לאיסור ה"אונאה" בתורה: אונאת דברים, שעניינה גרימת צער או נזק לזולת ע"י דיבור פה, ואונאת ממון, שעניינה הסבת נזק בדרך מסחרית ע"י קניית או מכירת מצרך שלא בהתאם לערכו.
הצווים הנפרדים מופיעים בשני פסוקים (פרשת שבוע זה): "וכי תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו". והפסוק השני: "ולא תונו איש את עמיתו, ויראת מאלוקיך, כי אני ה' אלוקיכם".
פסוקים אלו סווגו ע"י חכמינו לשני סוגי האונאה שמנינו. אחד לאונאת ממון, ואחד לאונאת דברים. אולם, יש לתת את הדעת, לשינוי המילולי בהגדרת הנפגע, בשני הפסוקים. בראשון מדובר על אחיו, ובשני על עמיתו. לכל שינוי יש כמובן משמעות.
יש המסבירים שינו זה כך: כל אונאה מסחרית בין שני אזרחים רגילים (בלשון התורה "אח"), היא עוול שכל אדם בעל מצפון מתקומם נגדו. עול מסוג זה כלול בפסוק בהראשון "אל תונו איש את אחיו".
אולם יש עוול הנראה ממבט ראשון כמעשה חלוצי, כמצווה ממש: פלוני הסוחר, ידוע כאיש לא הגון, כאמון על הונאה ותרמית. כאיש אשר פעמים רבות הונה אותי עצמי. היום הוא בא לחנותי, הוא מתעניין במוצר מסויים. הגיעה העת לפרוע את החוב. נוצרה ההזדמנות "ללמד" אותו פרק.
האונאה הקטנה, לא תהיה, חלילה, תרמית שפלה נגד איש מסכן וישר דרך. היא תהיה בסך הכל: מעשה קוליגיאלי, ההולם את הנורמות המוסריות של עמיתנו: "תרמית עמיתית".
אל מצב זה פונה התורה בסגנונה המדוייק: "ולא תונו איש את עמיתו". גם את עמיתך למעשה התרמית, את הקולגה לאונאות מסחריות, אל תונה! כי אני ה' אלוקיכם: האלוקים של שניכם, שהנורמות המוסריות שלו הן. הוא עתיד להיפרע משניכם יחד, כל אחד על חלקו. (יושם לב, איסור זה הוא חוץ מאיור הנקמה, המופיע בתורה במקום אחר).
(עפ"י בינה לעיתים)
דע את יהדותך, מעריב, 14.5.76
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...