במנחה של ראש השנה אומרים 'אשרי' 'ובא לציון' (ובשבת - קורין בתורה מפרשת השבוע הבא) ואחר כך מתפללים תפילת לחש כמו בשחרית ואחרי חזרת הש"ץ אומרים 'אבינו מלכנו'.
בשבת או בערב שבת, למנהג האשכנזים אין אומרים 'אבינו מלכנו', ואולם הספרדים נוהגים לומר 'אבינו מלכנו' גם בשבת, כמו שיזכר להלן בפרק שני.
אחרי תפילת המנחה וקודם שקיעת החמה, עושים סדר 'תשליך', הולכים למקום שיש שם מים (וטוב שיהיו בו דגים), לחוף ים או נהר, ואם אין ימים ונהרות בעיר, הולכים אל באר מים, או מעין או בור שמכונסים בו מי גשמים, ואומרים את הפסוק (מיכה ז'): "מי א-ל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפף חסד הוא, ישוב ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם". ועם פסוקי רחמים ומזמורי תהילים. ויש מוסיפים תפילה שחבר החיד"א. ומנערים שולי הבגדים שלש פעמים, לרמוז שניתן לב להשליך החטאים ולהיות נקיים מכל חטא. וסמך למנהג זה מן המקרא (נחמיה ה') גם חצני נערתי ואמר ככה ינער האלקים.
ויש במנהג זה גם הזכרת זכות אבות, שכשהלך אברהם אבינו לעקוד את יצחק (ועקדת יצחק בראש השנה היתה), נעשה השטן לפניהם כנהר גדול ונכנסו אברהם ויצחק במים עד צוארם. אמר אברהם אבינו לפני הקב"ה: רבונו של עולם, באו מים עד נפש, אם אני או יצחק בני טובע - על ידי מי יתיחד שמך בעולמך? מיד גער הקב"ה בנהר, וניצול. לפיכך אנחנו הולכים אצל ימים ונהרות להזכיר זכותם שמסרו נפשם על קיום מצוות ד' ובאו עד צוארם במים.
חל יום ראשון של ראש השנה להיות בשבת, נוהגים האשכנזים לעשות סדר תשליך אחרי מנחה של היום השני. והרבה מן הספרדים עושים תשליך ביום א' של ר"ה אפילו בשבת.
טעמים נוספים ל'תשליך' - על שם: "ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים" (נחמיה ח'; ובראש השנה היה).
על שם הכתוב בשמואל (-א ז): "וישאבו מים וישכבו לפני ה', ותרגם יונתן: 'ושפיכו לתהון בתיובתא (בתשובה) כמיא לפני ה'. וכן פירש רש"י: סימן הכנעה - הרי אנו לפניך כמים הנשפכים.
לומר: כשם שמים הללו נעים ונדים, באים וכלים ואינם דבוקים למקומם, כך חטאתינו אינם צמודים בנו אלא לפי שעה באו ויחלופו וכאילו אינם.
ולמה במקום דגים? לסימן טוב, שנפרה ונרבה כדגים ולא תשלוט בנו עין הרע, ועוד: להשים על לבבנו שאנו כדגים הנאחזים מצודה - מצודתו של יצר הרע, ונהרהר בתשובה
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...