בהלכה נפסק כי על אף שבכל השנה יש להתפלל את תפילת הלחש בשקט בימים נוראים מותר להגביה מעט את הקול.
להסבר הדבר משל האדמו"ר צ'ורטקוב משל.
בעיר אחת נפתחה חנות יין ובתוך זמן קצר הגיעו מאות אנשים לקנות מן החנות החדשה.
ראה זאת אדם שמלאכתו לא צלחה בידו וניסה להבין מדוע כל כך מצליח העסק החדש.
הוא הגיע למקום וניסה לברר, והקונים אמרו לו, שהאיש מוזג יין לבקבוקים בכמות נדיבה: "היין נשפך על הדפנות מבחוץ. ממש משתלם.
החליט האיש לעשות כמעשה הראשון ולפתוח גם כן עסק של יין. אחרי הכל יש מקום לשנים בעיר הזו.
קנה האיש בקבוקים רבים והכריז על פתיחת החנות. ואמנם הלקוחות החלו להגיע, והאיש סגר היטיב את הבקבוקים והזליף עליהם יין מבחוץ.
האנשים צחקו בשחוק גדול ומיהרו לעזבו.
מדוע אתם הולכים לחנות המתחרה, תמה המוכר, אצלי גם היין נשפך מבחוץ?
שוטה שבעולם, ענו לא האנשים, המוכר ההוא ממלא את הבקבוק עצמו ביין, ולאחר שהוא מלא מבפנים נשפך היין החוצה, אתה רק שופך מבחוץ אך בפנים אין מאומה. מה נעשה עם הבקבוקים הללו?
והנמשל
במשך כל השנה אין להתפלל את תפילת העמידה בקול, שכן אדם צריך קודם כל להרגיש שהתפילה באה מבפנים, אך בימים נוראים שהלב מלא בהתלהבות וקדושה, הרי שהתפילה גולשת החוצה, וניתן להתפלל גם בקול...