"קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת" | מאמר אורח

• הדפסה
• דואל

"קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת"

עורך דין יהודי מאנגליה הגיע אל אחד הרבנים בלונדון, ובשיחה עמו התלונן העו"ד כי הוא נמצא בצרה גדולה. בעבודתו קיבל עליו להיות פרקליט של אחד שהסתבך בעניין פלילי, ובמהלך המשפט התגלה כי הלקוח הזה רמאי גדול, עד שהשופט לא חסך שבט ביקורתו גם מהעו"ד שלו, ואותו האשים כי היה מודע לרמאות לקוחו, ועל כן החליט להעמיד למשפט גם את העו"ד.

ידוע, כי באנגליה מתנהל כל העניין המשפטי בדרך קפדנית ביותר, השופטים מדקדקים לא רק עם הנאשמים העומדים למשפט אלא גם עם עורכי הדין שלא יהיה עליהם שום רבב, ולכן נשקפה לעו"ד שלפנינו סכנה גדולה, שלא רק שיפסלו אותו מכאן ולהבא מלעסוק במקצועו, אלא עלולים עוד להטיל עליו עונש כבד עם קנס. אמר לו הרב, שמע ידידי, העצה הטובה ביותר היא, שתעשה ככל אחינו בית ישראל להתפלל לבורא עולם שיוציא אותך מצרה זו. השיב העו"ד מה, לבקש מה'? – אינני יכול, פעם כבר בקשתי ממנו ישועה והבטחתי לו שיותר לא אבקש

לפני מספר שנים הוזמן לאוסטרליה למשך כששה חודשים ולקח עמו את ביתו היחידה והאהובה. ובהיותם שם חלתה לפתע הילדה בצורה קשה והוזעקה מיד לבית החולים שם ערכו לה סידרה של צילומים, ונתגלה כי לקתה במחלה הנוראה ל"ע. מיד פתחו בסדרה של טיפולים, אך עברו שבועות מספר ומצבה התדרדר עד שיום אחד בשבת, אמר הרופא לאביה העו"ד, כי מצבה קריטי ולא נותרו לה אלא שעתיים שלוש. האב היה מזועזע ונחרד, אך פתאום נפלה החלטה בלבו ללכת מיד לבית הכנסת, אמנם הרבה לא ידע, לא זכר שום דבר של יהדות, זולת שביום הבר מצווה לקחו אביו לבית הכנסת והניח תפילין.

היה זה כבר בשעות הצהרים חיפש ומצא בית כנסת, נכנס פנימה ובהיות לבו מר עליו אמר: "ריבונו של עולם, אני מוכרח לבקש ממך דבר ואני מבטיח לך שיותר לא אבקש כלום. אני מבקש ממך שבתי היחידה תישאר בחיים". כך עד נשאר זמן מסוים בבכיו, עד שלפתע חש הקלה על לבו. באותו רגע גמר בדעתו לחזור לבית החולים לראות את המצב. והנה בשובו מבית החולים, מקדם הרופא את פניו ואומר, דבר פלא ומוזר, היא פקחה את עיניה. מיד ערכנו לה בדיקות וכבר למחרת בבוקר בקשה לשתות, ועד שכעבור שבועיים היא כבר ירדה מן המיטה. וערכו עוד בדיקות יסודיות וכולם התפעלו, נס ופלא, אין שום דבר. ומרוב התפעלותם הלכו הרופאים המטפלים והראו את הצילומים הראשונים שהראו בבירור את הגידול, ואת הצילומים החדשים שבהם לא נמצא שום דבר, וכולם הודו כי זה רק נס משמים.

סיים העו"ד את סיפורו, עתה הלוא שמעת שהבטחתי לה' שלא אבקש יותר. אמר לו הרב, אף על פי כן, דע לך כי בורא העולם רחום וחנון ושמח שאנו מבקשים ממנו עוד פעם ועוד פעם, ולעולם לא נמאס לו חס ושלום מאתנו. מששמע כך, הלך והתפלל שוב מכל לבו, ותפילתו הועילה לו, ויצא מן המשפט זכאי.

"כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו".

לא יתפלל דווקא על דבר מסוים

חז"ל אומרים כי כאשר מתפלל האדם לבורא עולם, לא יבקש דווקא על דבר מסוים. למשל, אם רוצה להתפלל על זיווג, לא יאמר: ריבונו של עולם תן לי את האישה הזאת, כי אין אדם יודע האם באמת היא מתאימה לו, שהרי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב. יתכן שבאמת היא טובה, אך הקב"ה – יודע תעלומות – יודע שסבל רב יסבול אם יקחנה. בגלל אביה ומשפחתה שימררו לו את חייו. לכן יתפלל שיזמין לו הקב"ה את בת זוגו המתאימה לו ביותר, שתהיה צדיקה, יראת שמים, נאה וחסודה. ויכול לומר "ונראה לי שזו מתאימה בשבילי, אבל רק אתה בורא עולם יודע את האמת אם היא מתאימה לי או לא, וכטוב בעיניך עשה".

כמו כן, פעמים ומחפש אדם דירה לקנות, ומוצא דירה שמוצאת חן בעיניו הכול הבחינות לא בקומה גבוהה, דירה מוארת, מרווחת וכו', בכל זאת לא יתפלל להקב"ה שייתן לו דווקא את הדירה הזאת, כי יתכן שבאמת הדירה טובה, אך אינה טובה בשבילו, בגלל שהוא לא יסתדר עם השכנים שם וכדומה. לכן תמיד יבקש האדם מבורא עולם שיעשה כטוב בעיניו להכין לו את הטוב ביותר בעבורו.

אבינו מלכנו

בעשרת ימי תשובה אנו מוסיפים בתפילה לאחר חזרת הש"ץ את נוסח 'אבינו מלכנו' ונהגו לאומרו בקול רם ובני אשכנז נהגו לפתוח את ההיכל בשעת אמירתו. אך יש להתבונן שהרי יש עוד 'אבינו לכנו' שאנו אומרים במשך השנה – לאחר הוידוי, ואותו אנו אומרים בשקט. ובאמת מה ההבדל ביניהם?

בארו המפרשים על פי משל, לסוחר בדים שהלך פעם לבית החרושת כדי להזמין בדים לקראת החגים. ניגש אליו המוכר והראה לו: בד כזה עולה כך וכך למטר, והלה החל צועק כנגדו: לא לזה התכוונתי, אני רוצה סוג אחר. ולאחר שמראה לו את הסוג הרצוי, מחפש בד נוסף ושוב לא מוצא חן בעיניו, וצועק על המוכר. וכך שעה ארוכה מדבר בקול רם ובצעקות. והנה לאחר שארז לו המוכר את כל החבילות לפי רצונו, ניגש האיש לשלם הוא נוכח לראות כי התשלום מסתכם במחיר גבוה מאוד. בשלב זה הנמיך את קולו ודיבר בשקט עם המוכר תעשה לי טובה, תעשה לי הנחה, תן לי חלק מהסכום בהקפה, אתה יודע שהיום המצב לא פשוט, יש מיתון, תתחשב. הסתכל המוכר על הקונה ותמה עליו תאמר לי אדוני היקר, הרי לפני שתי דקות דיברת בקול רם ובצעקות, ומה קרה שעכשיו הנמכת את קולך, שמא הצטרדת?! והתשובה ברורה לכל אחד, כי אילו היה מעיז לצעוק גם בשעת התשלום הלוא בודאי שהמוכר לא היה נותן לו הנחה, ואולי גם היה מעיף אותו מהחנות על חוצפתו ועזות פניו, לכך לא הייתה לו ברירה אלא להנמיך את קולו ולדבר בנחת שאולי ישמעו לו, כמו שכתוב 'תחנונים ידבר רש'.

והנמשל כשבאים לבקש מה' יתברך פרנסה, הצלחה ורפואה, אנו מבקשים בקול רם 'אבינו מלכנו כתבנו בספר חיים טובים' 'כתבנו בספר פרנסה טובה' 'כתבנו בספר גאולה וישועה'... אומר לנו הקב"ה אני מוכן לכתוב אתכם אבל מה אתם משלמים עבור זה. אני רוצה תמורת זה, שתעשו מצוות ומעשים טובים. ולצערנו הרב כל אחד ואחד מאתנו יודע בסתר לבבו את מיעוט ערכו ומעשיו הדלים. לכך בזה אנו באים ואומרים בלחש 'אבינו מלכנו חטאנו לפניך רחם עלינו', 'חננו ועננו, כי אין בנו מעשים' 'עשה עמנו צדקה וחסד... ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו', אתה מכיר אותנו כמה דלים ורשים אנחנו ממעשים טובים, מתורה ומצוות, אם כן תן לנו בהקפה, תעשה לנו הנחה.

 

(הימים הנוראים בהלכה ובאגדה)