אילוזית הרכוש הגדולה ביותר | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

אחד מהדברים החשובים ביותר בעיני בני האדם הוא רכושם.

 

אין הכוונה לכסף אתו יוכלו להתפרנס בכבוד, אלא לרכוש שצברו, לנכסים שאספו, לכסף הרב שנמצא בחשבונות הבנקים שלהם, אלא שלאמיתו של דבר מדובר באילוזיה בלבד, באשליה, קראו נא את המעשה הבא:

עני אחד התארח בליל שבת אצל עשיר גדול. הסעודה החלה והנה העשיר מבחין כי העני ממקד את מבטו בפמוט יפה העשוי מכסף טהור.

 

אכול וסעד, אמר העשיר, מדוע אתה מתבונן כל כך בפמוט.

 

וכי אתה לא התפעלת ממנו כשקנית אותו, שאל העני

 

נכון, אמר העשיר, ולכן רכשתי אותו והוא שלי. מכיון שהוא שלי אני מתפאר בו ונהנה ממנו.

 

כעת אני מתפעל ממנו, אמר העני, מבחינתי הפמוט נחשב לשלי בדיוק כמו שהוא שלך.

 

כעס העשיר ואמר: חוצפה שכזו, לא די לך שאתה מתארח בביתי, גם באת לעלוב בי?

 

אדרבה, אמר העני, במה הוא שלך יותר משלי.

 

בכך שאוכל לסגרו בארון, אמר העשיר.

 

אבל אז גם אתה לא תיהנה ממנו, ולא אני, אמר העני.

 

ובכן אוכל למכרו, אמר העשיר

 

הבנתי אמר העני, הוא שלך בכך שתוכל לעשותו ללא שלך.

 

במילים אחרות, אין לרכוש אותו אנו צוברים כל ערך ממשי עבורינו. הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות אתו, הוא להמיר אותו ברכוש אחר או לתת אותו למישהו אחר ואז הוא כבר לא יהיה שלנו, ובכלל מה יהיה ביום בו יפסיד האדם את רכושו או יאלץ להוציא אותו על ענינים שונים, האם הרכוש הזה עדיין יהיה שלו? במה התבטא איפא הכסף שלו, בכך שלפרק זמן מסויים הוא היה רשום תחת שמו? דומה הדבר לפקיד בנק שיתגאה כי במגירת הבנק שלו מצויים מליוני שקלים והוא עשוי לפתוח ולסגור את המגירה בכל עת שיחפוץ, ואפילו למשמש את השטרות...

 

מסופר כי רבי שמואל הנגיד שהיה אחד מן הראשונים, היה יועץ המלך. שרי המך קינאו בו והעלילו עליו כי גונב הוא מאוצרות המלך. אלא שהמלך לא שעה לדבריהם עד שדרשו ממנו שיבקש ממנו לדווח על מצב רכושו.

 

לזאת הסכים המלך ורבי שמואל הגיש לו דו"ח שמנה כמה אלפי דוקאטי זהב.

 

קרא לו המלך ושאלו בפנים חמורות, כיצד כתבת שרכושך מסתכם באלפי דוקטי זהב בעוד ידוע לכל כי ברשותך עשרות אלפי דוקאטים?

 

ענה רבי שמואל. שאלת אותי אדוני המלך מהו רכושי, לא מה מצוי תחת ידי. רכושי האמיתי הוא מה שחילקתי לצדקה, ואלו אלפי דוקאטי הזהב, שכן הם יישארו ברשותי לנצח, גם אם יאבד רכושי, וגם לאחר שאלך לעולם האמת. זכות הצדקה תלווה אותי בכל מקום. הכסף המצוי ברשותי המונה אכן עשרות אלפים, אינו נחשב לשלי, והוא עשוי להיעלם לי בן רגע.