בני אם יפתוך חטאים אל תבא [משלי א, י].
לכאורה יש להעיר, אומר הרב אהרן זכאי, שהיה צריך הכתוב לומר אם יפתוך חוטאים ומדוע אמר חטאים?
אולם הכוונה היא שאם האדם שקוע חלילה בחטאים ועוונות, אל לו להתייאש ולומר, כאשר אבדתי אבדתי ולהמשיך לחטוא.
לא, במצב כזה עליו להתחזק ולשוב בתשובה ושב ורפא לו.
זהו שאומר הכתוב בני אם יפתוך חטאים – כלומר, אם יפתו אותך להתייאש בגלל החטאים שעברת, אל תבוא, כלומר אל תובא ואל תשמע ליצר הרע אלא עליך לשוב בתשובה, כי כל זמן שהאדם חי יכול הוא לתקן עצמו ולשוב בתשובה.
ורבותינו במדרש איכה רבתי [ג, לה] אמרו, נמשלה התפילה כמקווה ונמשלה תשובה כים.
מה מקווה זו פעמים פתוחה פעמים נעולה, כך שערי תפילה פעמים נעולים פעמים פתוחים, אבל הים הזה לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים.
ומסופר על הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל שהזדמן פעם בשעה מאוחרת בלילה לביתו של סנדלר וראהו יושב ועושה את מלאכתו לאור הנר ההולך ודועך.
מדוע עודך יושב ועובד, שאל אותו רבי ישראל הלא השעה כה מאוחרת, והרי גם הנר עוד מעט ויכבה ולא תהיה בידך אפשרות לפעול מאומה?
אין בכך כלום, ענה לו הסנדלר בתשובתו המפורסמת, כל זמן שהנר דולק עוד אפשר לפעול ולתקן.
רבי ישראל התרגש מאד לשמע דברים אלה, ודן קל וחומר לעצמו: אם לצרכו של הגוף צריך לעבוד כל זמן שהנר דולק, ואפשר לפעול ולתקן לאורו, לצרכה של הנשמה על אחת כמה וכמה שעל האדם לעבוד ולתקן מה שאפשר, כל זמן שנר ה' נשמת אדם מאיר.
ומסופר שימים רבים שמעו את רבי ישראל מתהלך בחדרו ומשנן לעצמו בהתרגשות עצומה: כל זמן שהנר דולק עוד אפשר לפעול ולתקן.