מעשה בבן מלך שנקלע לצרה. עבר עני במקום הושיט לו עזרה וחילץ אותו ממצוקתו. המלך שהיה אסיר תודה קרא לעני ואמר לו: אסיר תודה אני לך, כנס לבית גנזי ובמשך יום תמים תוכל לקחת משם מה שתרצה.
שמח העני, נכנס לבית האוצרות, מילא שקים, ועם ערב היה לאחד מעשירי המדינה.
עם הכסף פתח עסקים ענפים, קנה חנויות, שלח ידו בנדל"ן וכעבור זמן לא רב היה לעשיר הארץ.
לאיש שהתעשר היה מנהג מעניין. בכל שנה בו זכה בכסף היה עורך מסיבה גדולה אליה היה מזמין את כל מכריו, שרים נכבדים, אנשי עסקים, ובני משפחה.
עברו שנים, והאנשים כבר לא זכרו ממה התעשר האיש, ואפילו לא ידעו מדוע הוא עורך מסיבה כל שנה. הם רק ידעו שהוא עשיר גדול ועסקיו חובקים עולם.
באחד השנים קם האיש ושאל את המסובים: מה הוא לדעתכם היום המאושר בחיי?
"היום הזה" השיבו האנשים, "כל שנה אתה חוגג אותו ומזמין את כל מכריך לסעודה מפוארת".
"טעות בידכם" צחק האיש.
"היום המאושר בחיי, היה לפני שנים רבות. הייתי אז עני לבוש בבלויי סחבות, רעב ללחם וצמא למים. לא היו לי עבדים ושפחות, ובטח שלא ארמונות ובתים. הייתי יותר שפל מעבד ומשרת.
ועם זאת היה זה היום המאושר בחיי: באותו יום המלך אמר לי שיכול אני להיכנס לבית גנזיו ולקחת מה שאני רוצה. הייתי רעב עייף ומותש אך לא הרגשתי כלל בכך. הייתי עסוק באסיפת הכסף והזהב ולא חשתי כלל שהזמן חולף, ככל שגדל עושרי התעצם גם אושרי וידעתי שאני מתעשר והולך...
משל זה המשיל החפץ חיים על זה העולם: הבורא הכניס את האדם לתוך בית אוצרותיו המצוי בעולם הזה ורשות ניתנה לו לאסוף מכל טוב המצוות ומעשים טובים. אולם הרשות נחתנה ליום אחד בלבד, כלומר רק למשך תקופת החיים הקצרה כאן בעולם הזה.
אך השעה הזו היא מלאה אושר שכן ניתן לאסוף בה מלא חפניים אוצרות לקראת העולם הבא, ככל שיאסוף האדם יותר יהיה עשיר יותר רוחנית. זהו פירושה של אמרת חז"ל: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים יותר מכל חיי העולם הבא.
[על פי 'אמונה שלמה'].