האדמו"ר מצאנז לא העניק מעולם הסמכה לספרים תורנים מלבד לאחד שקיבל ממנו הסכמה נלהבת. מדוע? מפני פירוש אחד מיוחד שנכתב בו.
בספר תהילים נאמר 'כאיל תערוג', ולכאורה ראוי היה לכתוב 'כאיל יערוג' שהרי מדובר באיל שהוא זכר, לא באילה?
מהו ערבוב הלשונות בין זכר לנקבה?
בגמרא כתוב שאיילה רחמה צר, ובשעה שכורעת ללדת צועקת היא 70 קולות כמספר תיבות של מזמור 'יענך ה' ביום צרה'. אז מזמין לה הקב"ה נחש, המכיש אותה בבית הרחם, והמקום מתרחב, והעובר יכול לצאת בשלום. ועל כך נאמר: "הידעת על לידת יעלי סלע, חולל איילות תשמור".
מאמר חז"ל נוסף על האיילה מספר שהחיה הזו חסידה גדולה היא ורחמיה מרובים. כאשר יש בצורת בעולם, באים אליה כל החיות ומבקשים ממנה שתתלה עיניה במרום, והיא זועקת לקב"ה שממציא מעיין לחיות הצמאות.
ויש להקשות, מה יקרה כאשר יזדמנו לפני האיילה שני המצבים בו זמנית: היא גם כורעת ללדת, וגם החיות מבקשות ממנה שתבקש רחמים מאת הבורא?
באותה שעה, כתב אותו מחבר, שוכחת האיילה מעצמה ומכל יסוריה ועושה עצמה כאייל זכר שאינו מוליד, וזועקת לקב"ה על חברותיה. לכן השתמש הפסוק גם בלשון זכר 'כאייל', וגם בלשון נקבה 'תערוג'.
בעל הדברי חיים כל כך התפעל מן הפירוש הזה והעניק הסכמה לספר באמרו כי אם חפץ האדם להגיע לתכלית העלייה במידות, עליו לבטל מעצמו אל כל הנטיות המעכבות כשנדרש הוא למען הזולת
[על פי אמונה שלמה]