ההיסטוריה האנושית רצופה מעשי הרג וטבח מחרידים. שימוש ברצח וטבח אינו זר לאנושות כלל. גורמים רבים לאורך ההיסטוריה בחרו לסלק את יריביהם מן העולם באמצעות הרג ורצח, מתוך קשת רחבה של מניעים: פוליטיים, אידיאולוגיים, לאומיים אנוכיים וכו'.
העם היהודי עצמו ספג אסונות טבח והרג נוראים: מסעי הצלב, אינקווזיציה – עם מדורות האוטו־דה־פה, פרעות ת"ח ות"ט (פרעות איומות ביהודי אוקראינה ופולין בידי גדודי קוזקים מרצחים בראשות חמילניצקי בשנים 1648-1649),ועוד. ובכלל, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו.
אבל עם כל זאת השואה היתה אירוע מיוחד שאינו עומד באותו קנה מידה של שאר הצרות והאסונות. טרגדיה שהשכל האנושי מסרב לעכלה.
ואמנם בהקשר זה היה מן הראוי לקיים את מאמר הפסוק (עמוס ה, יג) "והמשכיל בעת ההיא ידום". אולם, מאחר וקמו מחרפים, ולצד סימן השאלה על מאורעות השואה הציבו אף סימן קריאה, נוצר הכרח לקום ולהראות כי 'הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט' (דברים לב, ד).
על מנת להסביר את אירוע השואה, חשוב להגדיר תחילה את השאלות המרכזיות הניצבות בפני המבקש להבין את מהלך הדברים:
1) לנוכח הנחת היסוד שלנו שאלוקים אמור להיות "פועל צדק", וכמאמר הכתוב הנ"ל "הצור (-אלוקים), תמים פעלו וכל דרכיו משפט". כיצד הוא איפשר את הטרגדיה הזו, ולא התערב להצלת הקרבן?
2) שמא נאמר שזהו עונש שאלוקים השית על אותם קרבנות. עולה השאלה, איזה עוול מצדיק עונש נוראי שכזה?
3) ואם נאמר שאכן ישנו עוון שמצדיק עונש שכזה, כיצד נענשו אנשים הנחשבים כאנשי בריתו של אלוקים, אלו הצדיקים,כפי שמקובל להתייחס לכך?
תפקידנו הוא להסביר כיצד מתוך הנחת היסוד היהודית, לפיה האלוקים הוא טוב ופועל צדק, התאפשרה המציאות העגומה כפי שהתגלתה בשואה. על מנת להסביר נקודה זו, נשתמש בכמה כללים בהשגחת ה', על בסיס הסיכום הנמצא בספרי "דרך ה'" ו"דעת תבונות" לרבי משה חיים לוצאטו -הרמח"ל. (כמובן שאת כל השגיאות בהבנת הרמח"ל יש לתלות בהבנת הכותב בלבד). אך ראשית נפתח בשאלה יסודית ביותר: מדוע ברא אלוקים את האדם?
א. התשובה לשאלה זו נעוצה בכך שהקדוש ברוך הוא בהיותו הטוב והשלמות האמיתית, רצה להטיב את ההטבה המקסימלית האפשרית. ולכן ברא את האדם.
הטבה זו השגת שלמות רוחנית, שמשמעותה היא התדבקות היצורים בבורא.
ב. אם כן נשאלת השאלה, מדוע הקדוש ברוך הוא לא העניק לנו את השלמות הרוחנית מיד. שהרי ברור שהמצב העכשוי עדיין איננו השלמות המיוחלת, מפני שעולמנו זה, אינו המקום להשגת שלמות רוחנית. יתר על כן, הסביבה בה אנו חיים כלל אינה המקום המתאים להנאה והטבה מושלמת. כפי שכבר הוזכר, עולמנו זה, מלא בצרות, יסורים וטרגדיות. ומהי אם כן המטרה שבגללה אנו נמצאים כאן?
ג. המטרה בכל זה היא משום שהנאה המוענקת חינם למי שאינו ראוי לה, הרי היא כאכילת 'לחם חסד' שיש עימה בושה. הקדוש ברוך הוא מבקש להטיב לברואיו הנאה שלמה, ולכן נברא האדם במצב הנוכחי, כדי שיזכה בשלמות הרוחנית ובהנאה השלמה בזכות ולא בחסד.
ד. במֶה המצב הנוכחי – שנקרא גם 'העולם הזה', תורם לקניית השלמות בעצמנו?
ה. להסבר ענין זה ניתן להשתמש במשל הבא: גנב מוקף שוטרים, כאשר אינו גונב אין זה משום שהוא ישר אלא מפני שהוא נבון. נמצא, שכדי להוכיח את מידת הישרות מוכרח שמה ש'כדאי' לעשות ומה ש'נכון' לעשות לא יהיו באותו צד של המתרס. כלומר, רק במצב ש'כדאי' לגנוב, ללא חשש מרשויות החוק, ואף על פי כן אינו גונב מפני ש'לא נכון' לעשות זאת- אזי ההמנעות מגניבה מהווה הוכחה על ישרות.
ו. באותה מידה העולם הזה שנברא לצורך קניית השלמות הרוחנית מוכרח שיבנה על פי הדגם הנ"ל, שמה שכדאי לעשות ומה שנכון לעשות לא יהיו באותו צד של המתרס, ואדם שינהג על פי הנכון, למרות שהתנהגות שונה עשויה להראות ככדאית ומשתלמת, הוא יזכה לשלמות הרוחנית.
ז. מכיון שראינו במשל שאדם המוקף בשוטרים, שהעבירה על החוק לא משתלמת לו, ולגביו אם כן ה'כדאי' וה'נכון' נמצאים באותו צד של המתרס. באותה מידה עלינו להבין גם בנמשל, איזה מצב ייחשב שהנכון והכדאי נמצאים בו באותו צד של המתרס, ובאיזה מצב הם נמצאים משני צידי המתרס.
ח. בנמשל, מצב שה'נכון' וה'כדאי' הם באותו צד של המתרס, הוא מצב שבו כל אדם בעולם מכיר ויודע בבירור שהקב"ה הוא הבורא היחיד. ולא זו בלבד, אלא שהוא גם השליט היחיד בבריאה כולה. ואין דבר שיוכל למנוע מרצונו לצאת אל הפועל. אילו כך היה המצב בעולם, והכרה זו היתה ברורה ומוחשית, ברור היה ש'כדאי' ו'נכון' לנהוג בהתאם לרצונו. במקרה כזה,לא היתה בחירה חפשית, ולא היתה הוכחה מהתנהגות זו על בחירה בשלמות רוחנית.
ט. לעומת זאת, כל סיבה שמאפשרת לטעות ולחשוב שניתן להמרות את פי הבורא ולהרויח, כלומר, כאשר ניתן לטעות ולחשוב שישנם גורמים שמונעים מרצונו לצאת אל הפועל במובן כל שהוא, וממילא, הבורא אינו בעל הבית היחיד בבריאה ולכן התנהגות בניגוד לרצונו עשויה להשתלם. כל מצב כזה מאפשר בחירה, והאדם נבחן אם הוא נוהג כפי ש'נכון' לנהוג, או כפי שיש מקום לטעות ש'כדאי' לנהוג. הכרה זו שרק הבורא הוא בעל הבית היחיד השולט על כל, כפי שהוסבר לעיל, היא ההכרה העומדת בבסיס ההכרזה שלנו:"שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד' (דברים ו, ד).
י.על מנת להדגים שישנן כמה אפשרויות לטעות ולהתעלם מיחוד הבורא, נביא מספר דוגמאות מתוך הטעויות שאירעו במהלך ההיסטוריה, בהם טעו בני האדם וסברו שבורא העולם אינו השליט היחידי:
1) אמונת עובדי העבודה זרה בנוסחה הקלאסית המוזכרת בתורה[1] לא סתרה אמונה בכח עליון שברא את העולם! אך הם סברו שהבורא מרומם ונעלה מהעיסוק בנושאים הגשמיים-ארציים, ולכן מסר את ניהול העולם לידי פקידים, כוכבים ומזלות שמספקים את השפע לעולם. מתוך הנחה זו, הם התמסרו לעבודת הכוחות הללו, על מנת לשמור על לויאליות ותקשורת תקינה עימם.
ההתמסרות הגיעה לממדים שעלולים להדהים את בני דורנו, עד כדי זביחת בניהם ובנותיהם כקרבנות למולך. מאידך גיסא ובמקביל, הם זנחו את עבודת הבורא, והרשו לעצמם להתחמק מקיום רצונו, לאחר ששכנעו את עצמם שהוא אינו מעורב בנעשה כאן. חשוב להדגיש שהכפירה באחדות הבורא הכלולה בתיאוריה זו, קיימת בשני מישורים: המישור הבסיסי-עובדתי, בו כפרו עובדי העבודה זרה בשלטון היחיד של הבורא בבריאה, ו'הציבו' לצידו שליטים נוספים. והמישור העמוק-רעיוני הטמון בבסיס התיאוריה, שהרי באמונתם שהבורא מרומם מעיסוק גשמי, טמונה טעות גסה לפיה הבורא אינו מרומם מהברואים הרוחניים והוא אקוולנטי עימם. התפיסה הזו היא שורש לכל טעותם, מכיון שהם תפסו את הבורא כאחד הכוחות השותפים ב'משחק' של היקום, ולכן הוא עוסק רק בחלק מהיקום (-החלק הרוחני), בעוד הוא מניח חלקים אחרים (-את העולם הגשמי) לשליטים אחרים. כאשר האמת היא שהבורא כלל אינו חלק מה'משחק', שהרי גם העולם הגשמי וגם העולם הרוחני התחדשו על ידו, והוא נעלה מעליהם, כפי שנאמר (תהילים קיג, ה-ו) "המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ", ומכיון שהוא מרומם ונעלה לאין שיעור גם ביחס לדברים הרוחניים, על כן אין אפשרות לטעות ולהפריד בין שלטונו בעליונים לשלטונו בעולם הגשמי.
2) הפרסיים הקדמונים טענו שלא יתכן שממקור אחד יצאו גם הטוב וגם הרע, ולא ניתן להסביר את כל התופעות המתרחשות לנגד עינינו בהסבר אחד שיקיף את כולן. על כן הם דגלו בתיאוריה לפיה ישנן שתי רשויות = שני שליטים, האחד הוא מקור הטוב והחיובי, והשני מקור הרע. דוגמא קיצונית לתיאוריה הזו מוזכרת בתלמוד (סנהדרין לט.), ולפיה היו שטענו שגוף האדם עצמו נוצר על ידי שני בוראים, החלק העליון – המכובד, נוצר על ידי בורא הטוב, ואילו החלק התחתון – הבזוי, נוצר על ידי בורא הרע. [כמובן שלפי תפיסה זו, הם לא ראו צורך לתקן את הרע בעולם, שנשלט לפי דעתם על ידי רשות נפרדת, ולא כלולה בפרוגרמה של בורא הטוב התערבות ברשות השניה (בעוד שבאמת – כפי תפיסת היהדות – כל הבריאה נוצרה על ידי בורא אחד, ובתכנית הבריאה כלול גם תיקון הרע שבה) ולכן הפרסים נטו מקיום רצון הבורא]. ישעיהו הנביא כבר התייחס לטענות מן הסוג הזה כשאמר (מה, ז) "יוצר אור ובורא חשך, עשה שלום ובורא רע, אני ה' עשה כל אלה". כלומר, גם האור וגם החושך, גם השלום (-שלמות) וגם הרע, כולם מקורם בבריאת הבורא היחיד.
3) התפיסה המטריאליסטית – בת זמנינו, המאמינה בגשמיות מוחלטת של העולם, והיא כופרת ודוחה את קיומה של ישות מתכננת מטַפיזית. גישה זו, שכבשה את העולם במאה ה-19, מקורה הוא בתיאוריה הדרוויניסטית.
יא. כאמור, הפרסים לא הבינו כיצד יתכן שהטוב והרע יגיעו ממקור ראשית אחד, ולכן טעו לומר ששתי רשויות שונות שולטות בעולם. ואילו ישעיהו הנביא אמר 'יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע, אני ה' עשה כל אלה'. אדרבה, יודעים אנו שהבורא רצה את יצירת הרע, והיא חלק מהתכנית הכללית של הבריאה. אלא שעדיין צריכים אנו להבין, כיצד מתיישבים הטוב והרע יחדיו, ומה הצורך בקיומו של הרע. ועל מנת לבאר זאת יש צורך להסביר ראשית כיצד פועל ומתהווה הרע בעולם.
יב. קודם בריאת העולם, יצר הבורא את "עולם החוקים", שדרכם הוא משפיע לעולם, ומה שיש בחוקים ישנו גם בעולם. לדוגמא: ישנו חוק שאחראי על המים, ההשפעה שעוברת דרכו גורמת שיווצרו מים בבריאה. וישנו חוק שאחראי על העשב, וההשפעה הזורמת דרכו גורמת ליצירת העשבים. וכך הוא על פרט מהנמצאים בבריאה, וכן על כל צורה של הנהגת הבורא שקיימת בבריאה, הכל מושפע דרך החוקים שעשויים בהתאמה לכך. ומראש ובכוונה תחילה נבראו החוקים הללו בצורה בלתי מושלמת, על מנת שיווצרו דרכם דברים שניתנים להפסד וקלקול. ניתן להמשיל זאת למכשירים האלקטרוניים של ימינו שמתוכננים מראש מסיבות כלכליות להיות חשופים לבלאי גבוה. ולענייננו, משמעות הדבר שהבורא מצידו משפיע ישירות שפע של חיות והטבה בלבד, וכל עוד שהוא משפיע דרך החוקים את השפעתו (ולא באמצעות החוקים, עיין הערה בסוף הסעיף), הרי מה שנוצר דרך החוקים קיים ומתפקד. אולם כאשר הקב"ה מסיר את השגחתו, באה לידי בטוי העובדה שהתוצר הוא בלתי שלם, וחשוף לבלאי, ואז נתנת אפשרות לרע, שהוא כוח ההפסדים, לנגוס בו. וכעין הפסוק האמור בשירת האזינו(דברים לא, יז) "והסתרתי פני מהם והיה לאכול".
הערה: יש להדגיש שהקב"ה אינו פועל באמצעות החוקים, אלא דרך החוקים. כלומר, השפעת הקדוש ברוך הוא היא אך ורק השפעת קדושה וטוב, אלא שהוא מעביר את ההשפעה הקדושה הזו דרך החוקים, שמשמשים כמסכים [-וילונות] שמכסים ומסתירים את קדושת השפעתו. וכך השפעת הקדושה והכרת אחדות הבורא הולכת ונסתרת, הולכת ומתמעטת דרך כמה שלבים, שלב אחרי שלב, מסך אחרי מסך, עד שהיא מגיעה לעולמנו הזה בהסתר גדול, ומאפשרת היווצרותם של בריות גשמיות ושפלות כפי המציאות של הברואים בעולם הזה. משל למה הדבר דומה, לתמונה, ניקח לדוגמא תמונה של פיל. כל זמן שתמונה שלמה וברורה, כל אחד רואה שמדובר בפיל. כאשר יגזרו את התמונה לשניים, עדיין לא יהיה קשה לכל בר דעת להבחין שמדובר בפיל, אך כאשר יחלקו את התמונה לפאזל, יהיה צורך בהתבוננות ובעבודת הרכבה כדי לדעת על מה מדובר, וככל שיחלקו את התמונה לפאזל מורכב מחלקים רבים וקטנים, כך תהא התמונה מעורפלת ובלתי מובנת יותר ויותר, וידרש מאמץ רב כדי להבין מה טמון בה, ולראות את התמונה מאוחדת וברורה. כך בנמשל, בעולמות עליונים תמונת אחדות וקדושת הבורא ברורה ללא ספקות ובלבולים. ככל שעוברת השפעתו דרך עולמות חוקים, שתפקידם להסתיר מעט מעט את קדושת השפעתו, כך הולכת התמונה ומתערפלת, ואורה מתמעט, עד שכאשר היא מגיעה לעולם הזה, היא מתאימה להיווצרות עולם גשמי [-מגושם ושפל], שהמימד הרוחני שבו נסתר, והכרת הבורא ואחדותו אינה מובנת מאליה. (וכאשר הדבר ממשיך הלאה ואורו יתברך נסתר לגמרי, אז מצב זה מתאים להווצרות הרע המוחלט, שהוא אך ורק כוח ההפסדים).
יג. כעת יש לשאול, מדוע אכן נברא העולם בצורה לא מושלמת, כדי לתת מקום לרע? ולפי איזה מדד נקבע מתי הוא מסיר את השגחתו ומניח לרע לפעול?
יד. כדי להשיב על שאלה זו נחזור לפתיחה, הבורא ברא את העולם על מנת להיטיב הטבה שלמה, שהיא הדבקות בו. לצורך זה נברא העולם הזה, שבו יש אפשרות לרכוש את ההטבה בדין ולא בחסד, מכיון שהטבת חסד, אינה הטבה שלמה. אלא ש'אליה וקוץ בה', הלא לפי מתכונת זו יתכן שהאדם יזכה בהטבה, ויתכן, אם יקלקל את מעשיו, שלא יזכה בהטבה כלל, גם לא בהטבה שאינה מושלמת. אך כיון שההטבה השלמה לבריות היא המטרה של בריאת העולם, ורכישת השלמות בעולם הזה היא אמצעי להשגתה. ועל מנת שהאמצעי לא יחרוג ממסגרת יעדי המטרה, לכן, גם כאשר האדם אינו רוכש את הטובה בעצמו, הבורא דואג לכך שהעולם יבא לתיקון, והבריות יֵצאו מידי דָּפְיָם [-יתקנו את חטאיהם], באופן שבסוף התהליך הבריות והבריאה יגיעו למצב טוב.
טו. לאחר שחטא האדם חטאים גדולים, דהיינו בעלי משמעות מרכזית לכלל העולם, כגון 'חטא אדם הראשון' שהוא חטא משמעותי לכל העולם, ו'חטא העגל' שהיה חטא מרכזי לגבי עם ישראל, מכאן ואילך פועל הבורא להבאת העולם ובריותיו לידי תיקון באמצעות שני מסלולים מרכזיים, האחד בהשתתפות רבה יותר מצידנו, והשני בהשתתפות מרובה יותר מצידו, ובהשתתפות פחותה יותר מצידנו.
טז. על מנת להבין את הדרך הראשונה, נקדים את מה שכבר הוסברלעיל על כך שקיימים בעולם סוגים שונים של טעויות / בחירה ברע, כגון טעות עובדי עבודה הזרה הקדמונים, שהאמינו בא-ל אך סברו שמסר את ניהול עולמו למזלות וכוחות הטבע, וכגון טעות הפרסיים שהאמינו בשני א-לים, הטוב והרע. זאת לעומת התפיסה האתאיסטית, הכופרת בישות רוחנית מכל וכל. ומכאן שישנן דרגות שונות של רע בעולם, ואין הרע במהלך ההיסטוריה בנוי כמקשה אחת, שהרי אינה דומה כפירה חלקית לכפירה בכל. אולם תפקידנו הוא למחוק את הרע מעט מעט, כפי יכולתנו.
כיצד עושים זאת? בכל מצב של בחירה, דהיינו לפי כמות (דרגת) הרע ולפי חוסר ההכרה בבורא שישנה בזמן נתון, עלינו להכיר שהבורא הוא בעל הבית יחיד בעולמו, ולפעול כפי המתבקש מהכרה זו. כל זאת בהתאם למצופה בדרגה זו.
על ידי הבחירה הנכונה של דרגה מסויימת, רכשנו את אותה רמת ידיעה של יחוד ה' הכלולה בדרגה זו, ועל כן הכשרנו את עצמנו להתקדם לדרגה הבאה [כדוגמת ילד העולה מכיתה א' לכיתה ב' לאחר שרכש את הידיעות המתאימות], וכיון שכן, הקדוש ברוך הוא אכן מעניק לנו את ההארה ברמה הבאה על כל התנאים הנלוים אליה. משמעות הדבר, שכאשר ישנה הארת פנים מרובה, כלומר, שאנו נוהגים כראוי וזוכים לידיעה ברורה יותר ביחוד ה', משפיע עלינו הקדוש ברוך הוא תנאים רוחניים וגשמיים המסייעים לנו להתקדם, וכפי שמוזכר בתורה (ויקרא כו, ג-ו) "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם: ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו: והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם: ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם" וכו'. משמעות הפסוקים שהקדוש ברוך הוא משפיע, במצב שעם ישראל הולך בחוקותיו, שפע של גשם, מזון, וסילוק אויבים.
אמנם ההשפעה שדיברנו עליה עד עתה, היא ההשפעה שעוברת דרך 'עולם החוקים' שכבר דובר בו בסעיפים הקודמים, כאמור עולם החוקים נברא חסר, כלומר, שעשוי באופן שהדברים הנוצרים באמצעותו – שייך בהם 'בלאי', ואכן על ידי חטאינו נוצר חסם שאינו מאפשר להשפעה לעבור דרכם כראוי. וכשאין ההשפעה עוברת, מתרחש תהליך בלאי וקלקול בתוצרים של עולם החוקים בעולמנו הזה. וכאשר אנו מתקנים את מעשינו, אנו גורמים להתרחבות מחודשת של עולם החוקים, וההשפעה חוזרת לזרום דרכם כראוי.
מסלול תיקון זה נקרא 'הנהגת המשפט', שבו הקדוש ברוך הוא תלה את התיקון במקביל למעשינו, כאשר אנו נוהגים כראוי ההארה [-השפעה] מתגברת, ועמה שיפור התנאים הגשמיים –בדרך אל הדרגה הבאה. וכאשר חלילה אין אנו נוהגים כראוי, ההארה מתמעטת.
לסיכום: בהנהגת המשפט הנהגת הבורא בעולמו תלויה בבחירתנו ובמעשינו, כאשר אנו בוחרים בטוב – מכירים ביחודו, ובכך שהוא המשפיע היחיד, ומתנהגים בהתאם, גם הנהגת הבורא פועלת כך, השפע זורם כראוי, והעולם מתקדם אל תיקונו שלב אחרי שלב. אך כאשר חלילה בוחרים בתפיסת עולם אחרת, אף הוא מנהיג את העולם בהתאם – ומראה שהתנהגות כזו מוליכה להפסקת השפע, ולדרך ללא מוצא, כפי שיפורט בהמשך.
יז. הקדמה:
כבר הוסבר בתחילת הדברים שהנסיון שבפניו עומדים בני האדם בעולם הוא האם יכירו ביחוד הבורא, או יטעו לחשוב שישנם גורמים אחרים שמעורבים בניהול העולם. כעת יתבאר שגם השכר שלו זוכים העומדים בנסיון, הוא גילוי יחוד הבורא בשלמותו, והוא הוא השלמות הרוחנית שהוזכרה לעיל. מדוע השכר הוא בשטח זה של גילוי היחוד? מפני שכפי שהוסבר העמידה בנסיון [=העבודה] נדרשת מהבריות כדי שלא יטעמו טעם בושה בקבלם טובות מהבורא חינם, וכדי שיזכו לשלמות בכוחם הם. לצורך זה קיימת האפשרות לטעות ולתלות חסרון שליטה בבורא, ועל ידי עבודת הבחירה מגלים בני האדם את השלמות. מבין מכלול המאפיינים שאנו מסוגלים לתאר בהם את הבורא, כגון חכמה, טוּב, רחמנות, גבורה, שליטה, אחדות וכו', רק במאפיין האחדות ישנה אפשרות של הצגת חסרון, והשלמתו על ידי בחירה. לדוגמא במאפיין ה'חכמה', גם כאשר מכירים על מאן דהו שאינו סכל, עדיין לא עומדים בכך על הכרת חכמתו. וכך בכל שאר המעלות והמידות, שלילת החסרון אינה מביאה לידי הכרת המעלה. רק במאפיין ה'אחדות', כאשר מגיעים להכרה ברורה שאין שליטה כל שהיא בעולם מבלעדי שליטת הבורא, הרי עמדנו על מעלת אחדותו בשלמותה. ולכן בחר הבורא בחכמתו להציב את הנסיון לברואים בתחום זה של גילוי יחודו.
כעת יש צורך להסביר, כיצד גילוי יחוד הבורא מהווה שכר? ואיזו הנאה גילוי זה גורם?
אמנם, אין אפשרות לאדם בהיותו בעולם הזה, להבין על נכון את ההנאה ואת סוג ההנאה שנועדה לצדיקים לעתיד לבא, מפני שמערכת המושגים והתפיסה העומדת לרשותנו כעת, אינה תואמת למערכת שתעמוד לרשותנו בעת קבלת השכר. על כן אין אנו מתיימרים להגיע להבנת השכר העתיד, אלא רק להעניק משל שימחיש מעט, כיצד העמקת ההבנה ביחוד הבורא יכולה לגרום להנאה לאורך זמן.
משל למדען ניוטון, שניצבו לפניו מספר רב של תופעות טבע טעונות הסבר, ועלה בידו למצוא נוסחה אחידה שתבאר את מכלול התופעות. כלומר, הוא תיאר את כח המשיכה שפועל מאחוריהן (במבנה מתמטי). כעת, מבלי להצמד לאמת ההיסטורית, כיון שהיו עדיין תופעות שלא התאימו לנוסחה של ניוטון, עד שעמד אחריו המדען איינשטיין והציע הסבר מקיף שיסביר את כל אוסף התופעות בצורה מעמיקה. כאמור, הסבר זה אינו הוספת טלאי מקומי שנועד להסביר תופעות בודדות שלא התאימו לתיאוריה של ניוטון, אלא זהו הסבר בעל רדיוס רחב יותר שמקיף את כל התופעות הרלוונטיות יחדיו, מה שהופך אותו ליפה ואלגנטי הרבה יותר, ככל שהוא מורכב יותר, ומארגן כמות גדולה של תופעות לכדי נוסחה שלמה ואחידה.
נמצינו למדים שאלמלא אותן תופעות בודדות שלא התאימו לנוסחה הניוטונית, היינו ממשיכים להסביר את עולם הפיזיקה בצורה פשטנית למדי, ולא היינו מגלים את היופי האמיתי הטמון בו, כפי שלבסוף גילה איינשטיין. במידה זאת גם בעניננו, אילו היו חוקי הבורא מתנהלים בצורה פשטנית, כפי שהיינו מצפים שיתנהלו: צדיקים מקיימי חוקי הבורא היו מקבלים שכר מיידי, ורשעים העוברים על רצונו היו נענשים לאלתר, היה די בהסבר פשטני למדי וחד אינפורמטיבי כדי לבאר את מכלול התופעות בתחום זה. אולם כעת, כאשר ההתנהלות נראית בלתי מסודרת, יש צדיק וטוב לו, וצדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ורשע ורע לו. ממבט ראשון נראה שקיימים כאן קטבים מנוגדים מכמה כיוונים, ונדרש הסבר עמוק מאוד ומורכב כדי להסביר את כל המערכת, וכיצד כולה תואמת לאחדות הבורא. כמובן שהסבר זה יהיה מקיף, כולל, יפה ואלגנטי, ויגרום – בהתאם למערכת התפיסה שתעמוד לרשותנו באותה עת – להנאה מרובה לעומד על סודה.
'הנאה' בכלל נגרמת בעיקר על ידי השתלבות הרמונית של מערכות מורכבות, וככל שהדבר מורכב יותר, וההרמוניה של הרכבתו מושלמת יותר, ההנאה שהוא גורם גדולה יותר. מי שיביט על ציור חד גווני, כגון ירוק פשוט ששולט בכל הציור, ישתעמם במהירות. המאזין לקונצרט המורכב מתקיעה חד גוונית של חצוצרה, הנאתו תהיה אפסית. עבודת אומנות מהנה או קונצרט מהנה נוצרים על ידי מורכבות גדולה, והתאמה מלאה בין חלקי המורכבות[2].גם בעניננו ההנאה המובטחת בשכר העתידי, תכלול את ההבנה הבסיסית בדבר יחוד הבורא, וכיצד כל התנהלות העולם, לאורך כל ההיסטוריה, הן בחלקים הנחשבים כטובים והן בחלקים הנראים כרעים, היתה מכוונת לתכלית זו של גילוי היחוד בשלמות על כל גדריו. הנאה זו אף תוסיף ותתעצם כאשר במשך ימי העולם הבא נוסיף העמקה על גבי העמקה בהבנה זו.
נתקדם שלב נוסף: כאשר המדע החדיש מגיע להבנה כוללת ואלגנטית להסברת מכלול תופעות טבע, הלא אין ספק שכך פעל העולם כבר לפני אלפי שנים. תיאורטית, כבר אז היה ניתן להבין את מכלול הבעיות, ואת הפתרון הכולל. אך מכיון שלצורך זה נדרש מוח אדיר, שיוכל להכיל את כל המכלול ללא הדרגה, נותרה אפשרות זו בתיאוריה בלבד. ולמעשה עבר העולם תהליך ארוך של ניסוי וטעיה, כאשר לאחר כל שלב בהתקדמות הגיעה ההכרה שעדיין ההבנה פשטנית מידי, ואינה מקיפה את כל התופעות הרלוונטיות. התפכחות זו הובילה בסופו של דבר לנוסחה חדשנית ומקיפה יותר.
במובן דומה במקצת, גם גילוי יחוד הבורא, שהוא כאמור השכר העתידי, היה ניתן להשגה – באופן תיאורטי, כבר בתחילת התהליך. כדי שהשגה כזו תתרחש, היה צורך להבין את מושג הרע בכללותו, ולשלול אותו באמצעות הכרת היחוד המוחלט. כמובן שאי אפשר לקלוט ולהבין את כל ההשגה הזו כראוי אלא באמצעות כוחות מוח ונפש אדירים, וברמה רוחנית גבוהה מאוד. לדוגמא, אדם הראשון לפני שחטא היה מסוגל לכך. וכן מובא שהאפשרות הזו היתה קיימת בפוטנציה רק בדורות מסויימים. אך מאחר שאפשרות זו לא נוצלה, ומאחר שהבורא חפץ לתקן את עולמו בכל מקרה, גם אם אין בני האדם מנצלים כראוי את האפשרות שהעניק להם לתקנו, נוצר הכרח להגיע להשגת יחוד הבורא בדרך הקשה של ניסוי וטעיה.בדרך זו, אנו צריכים להכיר את הרע ולפגוש אותו בפועל ממש, והרע צריך להתגלות עד מקסימום הרוע הגלום בו. ורק אז כאשר העולם יראה כרע מוחלט, וכסותר את יחוד הבורא וטובו, יהיה ניתן להגיע להבנה שלמה ומקיפה של יחוד הבורא בכל גדריו, כפי שהוסבר לעיל, שככל שהפרטים נראים סותרים ובלתי מובנים, ההסבר המקיף שמבאר ומיישב את כולם הוא נאה ומושלם.
תיקון זה לא נעשה ממש על ידינו [כפי שמתוקן העולם בדרך 'הנהגת המשפט' שהוזכרה לעיל], אלא הבורא מתקן את העולם על גבינו, כלומר, הקב"ה מראה שהתפיסה שבה בחרנו לפיה העולם לא מתנהל על פי ייחוד ה', כפי שהסברנו מושג זה לעיל, אלא בצורה שסותרת במובן המקסימלי (כפי שיובהר להלן). העולם על פי תפיסה זאת מובילה אותו אל פי התהום ולדרך ללא מוצא. הקב"ה יראה לנו זאת שלב אחר שלב, עד שישללו כל האפשרויות האחרות, כפי שגם יתבהר בחלק השני של מאמר זה. ואז בסוף יתבררו גדרי היחוד במלואם, מתוך הרע עצמו. אולם בינתיים, מכיוון שהעולם צריך להתנהג באופן כזה שנראה שאין יחוד ה' שולט, (ועוד במובן המקסימלי של המושג), וזאת על מנת להראות כיצד מתוך הרע מגיעים חזרה לשלימות, אזי באותו זמן גם הצדיקים סובלים. שאם לא כן, משמעות הדבר שאין זה הרע המקסימלי, שהרי אם רק הרשעים סובלים, אז הרע, כלומר כוח ההפסדים, ממלא תפקיד חיובי שמתאים יותר להנהגת המשפט. ואז ממילא גדרי הרע לא יוצגו במלואם,ולכן הטוב (השלמות) לא יהיה ניכר במלואו,ותיקון העולם לא יהיה מושלם.שכפי שהסברנו שעל מנת להבין את הטוב והשלימות נדרש להבין את הקטבים במקסימום ריחוקם.במובן זה בתיקון שמתבצע בעולם ידיעת האמת תגיע בדרך הקשה, ותהיה כרוכה בתשובה או בקבלת יסורים עד שתיוודע האמת המוחלטת.
יח. לסיכום הענין נמצא, שישנה הנהגה נוספת שבה מנהיג הבורא את העולם כדי להביא אותו ואת בני האדם על תיקונם. בהנהגה זו, כאשר אין בני האדם מתקנים בעצמם את העולם [על פי ההנהגה הראשונה], מתקן אותו הקדוש ברוך הוא עצמו, תיקון זה, עיקרו לא נעשה בזכותנו, אלא על גבינו [ואף על פי כן, גם תיקון זה נעשה במידה מסויימת בזכותנו, מפני שהוא נעשה בזכות הצדיקים שבדור, כפי שיבואר להלן]. כלומר: הקדוש ברוך הוא מראה לנו שהדרכים שבחרנו בהן מביאות אותנו לדרך ללא מוצא, ואז מתברר שלא משתלם לעבור את פי ה', ואז נודע יחודו יתברך, שהוא המנהיג את העולם ואין מונע ממנו להוציא את מטרתו אל הפועל, ומכח זה הוא משגיח על עולמנו, והוא מסובב את כל הנעשה בו. גילוי זה עצמו הוא ראשית השכר המובטח.
אולם בשונה מהנהגת המשפט שבה הרע משמש בעיקרו בתפקיד "טוב", שניכר יותר שהוא מחזיר את הרעים לכיוון הנכון. בהנהגה זו שבה שולט הסתר פנים מוחלט, סובלים גם הצדיקים [אולם הם יקבלו שכר לעתיד לבא כיון שסבלם שימש למטרה החשובה של תיקון העולם]. ובאמת גם באופן זה ישנה מטרה טובה לרע, מכיון שכל עיקר בריאתו של הרע היא כדי להראות עד כמה ההתרחקות מאור פני הבורא היא רעה, כדי שעל ידי זה יובחן היטב הטוב הגלום בהארת פניו. ומכיון שסבלם של הצדיקים משמש להבאת הגאולה, נמצא שגם בצורת תיקון זו ישנו שיתוף מסוים של הבריות בתיקון העולם [אם כי לא באותו מובן שבהנהגת המשפט, שבה קיימת תלות מלאה בין מעשי הבריות לבין ההארה המושפעת לעולם].
והנהגה זו מתחלקת לשני חלקים, עיקרה נוהג – בצורה שאינה גלויה כל כך – במשך כל ימות העולם, ומכוונת את העולם כל העת לכיוון תיקונו הכללי. כך שגם בשעה שפועלת הנהגת המשפט – שהיא הנהגת שכר ועונש, מאחוריה עומדת ההנהגה השניה ומכוונת ושומרת שהכיוון ישאר תמיד חיובי – לעבר התיקון. אךהחלק השני הוא כאשר הנהגה זו פועלת בצורה גלויה בסוף תהליך תיקון העולם, אז הנהגה זו ניכרת בצורה בולטת יותר, כאשר נבאר.
יט. כיצד שני דרכי הנהגה אלו שייכים לנושא שלנו - השואה?
כדי להשיב על שאלה זו, חשוב להבחין בשלשה ציונים חשובים בתולדות התיאוריה הדרווניסטית:
1) עד המאה התשע עשרהרוב המדענים היו מאמינים באלקים. האמונה של אנשי המדע באלקים התבססה על הטיעון המוכר בשם הוגה הדעות וויליאם פאליי: Argument from Design (הטיעון מכח תכנון), לאמור: כל דבר מתוכנן מעיד על כך שיש לו מתכנן. הדרוויניזם היתה התיאורה המדעית הראשונה שקראה תיגר על האמונה, והכניסה את העולם למעמד של כפירה מבוססת, עד שהמאה התשע עשרה נקראה בפי אישים שונים 'המאה ללא אלקים'.
2) כאשר אנו מנתחים את תיאוריית האבולוציה, יש להבחין ולהבדיל בין תאוריות המתארות הסטוריה אבולוציונית לכדור הארץ לבין האבולוציה על פי הנוסח הדרוויניסטי. בעוד שעצם התיאוריה בדבר היסטוריה אבולוציונית של החיים על פני כדור הארץ אינה מתנגשת חזיתית עם הידיעה הקודמת בדבר בריאת עולם על ידי בורא, הדרוויניזם, ובמיוחד הניאו דרוויניזם שמתעקש על מקריותן המוחלטת של המוטציות – נועדו מעיקרן להתנגשות חזיתית, כאמור.
3) יש להבחין עוד ברעיון העומד בבסיס הפילוסופיה הדרווניסטית, והיא שרידות החזקים/ המתאימים. והיוצא מתיאוריה זו הוא שלילת החמלה והרחמים – במידה זו או אחרת, הבאה לידי ביטוי בכל התחומים החברתיים. מפני שבעולם המבוסס על פיזיקה, כימיה וסטטיסטיקה – אין מקום למושג "צריך לעשות", והוא משולל כל יסוד. האפשרות היחידה לקיומו של מושג זה היא עקב אמונה בישות שמכוונת את העולם למטרה מוגדרת. אין כוונת הדברים לומר שכל מאמין בדרווניזם הוא בהכרח רוצח אכזר, חסר רחמים וחמלה. אך אין ספק שעל פי תפיסה זו אין מקום לכפות את הזולת למעשים שמבוססים על רחמים, מפני שלא קיימת מחוייבות כלשהי לעשות או לא לעשות דבר מה.
מי ש"תפס" ויישם את רעיונות התיאוריה הזו באופן המעשי ביותר היה הצורר הנאצי – היטלר ימח שמו. הדבר התבטא במכתבו המפורסם, ובראיונות שהעניק לראושנינג (שיחות עם היטלר, מצוטט באנצ׳ העברית ערך אנטישמיות עמוד 530): הוא התבטא בפירוש "אמנם כן ברברים אנו, תואר כבוד הוא לנו, אני משחרר את בני האדם מכבלי הרוח, מהעינויים הנאלחים והמשפילים של חזיון שוא שנקרא "מצפון ומוסר״, כי שני מומים הטילה היהדות בבני אדם: בגוף על ידי המילה, בנפש על ידי המצפון שאינו אלא המצאה יהודית... החוצפה של היהודים היתה להלחם בטבע, כי הטבע הוא אכזר... המלחמה על השלטון בעולם נערכת רק בינינו, בין שני המחנות הללו בלבד, בין הגרמנים והיהודים, כל השאר אינו אלא מראית עין כוזבת״.
המילים הללו שהחוצפה של היהודים להלחם בטבע, כי הטבע הוא אכזר, נובעת מהתפיסה הדרווניסטית החברתית של הנאצים. היות שהעולם התפתח והגיע למורכבותו על ידי המנגנון הדרווניסטי, שבו התפתחות המוטציות מתרחשת באכזריות, כאשר היצורים השרידים יותר מתפתחים על חשבון החלשים. כך שמלבד חוסר המחויבות של היצורים למושג 'צריך' בעולם הנוצר מאליו, כפי שהוסבר לעיל, קיימת גם אכזריות מובנית בבסיס התפתחות העולם.
בל נחשוב שהיתה זו גחמה של מטורף אחד. רעיונות אלו קנו שביתה בלב האומה הגרמנית הנאורה, שהחזיקה במספר הגדול ביותר של פרסי נובל, ושקמו מתוכה אנשי הגות ורוח שהאמינו בתיאוריה אכזרית זו בצורה מוחלטת, כגון האינטלקטואל הבכיר עד מאוד, פרופ' מרטין היידיגר ימח שמו.
כ. כפי שהסברנו למעלה קיימות שתי דרכי הנהגה בעולם: בהנהגה השניה הנקראת 'מידת היחוד' כאשר אין אנו עושים את מה שצריך, מראה לנו הקדוש ברוך הוא שמעשינו מוליכים למבוי סתום. וכן התבאר שבהנהגה זו, כאשר אין אנו מתקנים בעצמנו את העולם, הבורא עצמו דואג לתיקונו, והוא מתקנו 'על גבינו'. המצב שבו עמד העולם בזמן השואה הוא מצב מתאים להנהגה זו, כפי שיוסבר להלן. ובשני מישורים התאימה השואה לצורת הנהגה זו: 1. ניתן לרע לפעול בה באופן משוחרר, כאשר הרע מראה את עצמת רשעותו. 2. היה זה שלב לקראת מבוי סתום שאליו הוליכה התיאוריה הדרווניסטית. בני האדם לא סברו שתהיינה השלכות שליליות לאמונתם בתיאוריה זו. באה השואה וטפחה על פניהם והראתה שדרווניזם מוליך לדרווניזם חברתי, בכל כיעורו ואכזריותו.
מדוע אכן יש להניח שהשואה התרחשה בזמן שמתאים ל'הנהגת היחוד'? הסיבה לכך היא שלמרות שאין אנו מתיימרים לדעת מתי יסתיים התהליך הנוכחי של העולם, בבא גואל לעולם. אך זאת ברור לנו, שככל שהעולם נמצא בשפל מוסרי וריחוק מקסימלי מהבורא, הרי העולם נמצא בתחתית, ואז הוא הזמן המתאים להנהגת היחוד שמראה את הרע במלא כיעורו, ועד היכן הוא מוליך את העולם, ובכך נפתח הפתח לביעורו של הרע מהמציאות.
מבחינה אובייקטיבית, מתוך מכלול הדרגות שקיימות בריחוק מהבורא ומיחודו, הדרגה הנמוכה ביותר היא הכפירה הטוטלית, כפי שהציגו אותה דרווין והצועדים בדרכו, וכפי שהוסבר דירוג זה בפרקים הקודמים.לכן ניתן להניח שהתפשטות האמונה הדרווניסטית, מתאימה לשלב שבו נוהגת הנהגת היחוד, המביאה לידי תיקון העולם באמצעות התחזקות הרע עד למקסימום.
בניגוד לשאר אירועי האלימות ההמוניים שהתרחשו בעולם, בהם ניסו בני אדם להתפטר מאויבים פיזיים או אידיאולוגיים באמצעים אלימים. הנאציזם לא פעל רק לחיסול יריביו, אלא השקיע מאמץ ומחשבה בשטניות עצמה, באכזריות לשמה, וברוע לשם רוע. וכפי שגם מתברר מתוך כתבים נאציים, ודברי היטלר שהובאו לעיל. מאמץ מחשבתי זה אף התבטא בפועל בצורה שאינה ניתנת לפקפוק. מצב כזה הוא ללא ספק התגלות של הרע בכיעורו ובעצמתו.
ובמצב זה, של התחזקות הרע והסתר הפנים, גם הצדיקים סובלים למען תיקון העולם, וכפי שכבר התבאר.
סיכום:
בניגוד לתפיסה הרווחת, לפיה אלוקים מנהל את העולם בסגנון ארגון האו"ם, ככח על שאחראי על זרימת חיים תקינה בעולם. האמת שונה היא בתכלית: מבחינת האו"ם, כל זמן שכל אדם חי את חייו כתקנם, ואין איש מפריע לרעהו, זהו המצב האידיאלי. וכאשר ישנו בריון שמפריע לחיי שכניו, חובת האו"ם ככח שלטון מרכזי להתערב ולמנוע את זממו. לעומת זאת, הבורא מצפה מברואיו שיחיו באופן שיוביל להכרה ביחודו, יתדבקו בו, ויגיעו לשכרם. צורת הניהול שהוא מנהל את העולם, אף היא מותאמת למטרה זו. בין השאר נובע מכךשאין הכרח שבכל מקרה הבורא יתערב, ככח עליון, כאשר בריון מציק לשכניו, לפעמים אדרבה, אי התערבות, 'הסתר פנים' המאפשר לרע לפעול כרצונו, היא זו שתלמד את בני האדם מה קורה כאשר הם עוזבים את דרך ה', ומהן התוצאות המרות של השיטות השונות שבחרו לעצמם כתחליף לעבודת האלוקים. וכך תכוון אותם לתיקון עצמם ומעשיהם. כפי שהוסבר, 'הסתר פנים' שכזה עלול להתרחש בעיקר לקראת סיום תהליך תיקונו הכללי של העולם, וכפי התנאים שהתבארו.
בפתח הדברים הצבנו שלש שאלות בקשר לשואה:
1) מדוע אלוקים לא התערב בטרגדיה זו?
2) על איזה עוול מגיע עונש נורא כל כך?
3) מדוע סבלו גם הקרובים אל הבורא וההולכים בדרכיו?
כעת הדברים ברורים: כאשר העולם קרוב לתיקונו הסופי, היה צורך להשתמש בשיטה זו של 'הסתרת פנים' כדי לאפשר לרע להתגבר בכל כוחו, התגברות זו של הרע היתה מכוונת בדיוק כנגד אותן אמונות פסולות שהאמינו בהן לפני השואה, קרי: כנגד אמונת הדרווניזם שהיטתה את בני האדם מדרך ה', היתה השואה התגברות של דרווניזם חברתי במלא כיעורו. טרגדיה זו לא באה כעונש על החטא, אלא כתמרור מכוון לעבר המטרה. וכאמור, במצב זה גם הצדיקים סובלים, וסבלם ממהר את תהליך תיקון העולם, כאשר בסופו של דבר שכרם ישולם עבור הקרבן שהקריבו לצורך גילוי כבוד ה' בעולמו.
הערות:
יא. טעויות אלו נגרמו כאמור מחמת כח הבחירה, הנוצר מהצבת ה'כדאי' וה'נכון' משני צידי מתרס. על ידי בחירה שגויה במה שנראה כ'כדאי' התרחקו רבים מבני האדם מן השלמות הרוחנית, שהיא תכלית הבריאה. מפני שסדר הבריאה כך הוא: 1) על האדם מוטל להכיר את יחוד ה' – שהוא השלמות הרוחנית, ולא לטעות באחת ממיני הטעויות ששוללות את יחודו המוחלט. 2) מוטל עליו לנהוג על פי הכרה זו ולקיים את רצונו של הבורא היחיד. קיום רצונו נעשה על ידי המצוות המעשיות, שתפקידן הוא לחזק אצל האדם את ההכרה ביחוד ה'. 3) בסוף התהליך הוא מגיע לשכר, שהוא הכרה מוחלטת ונעלה ביחוד ה', ודבקות בבורא.
· רוצה לתקן את העולם
· מאפשר לחטוא עד המקסימום
· מאפשר לרע להתגבר עד המקסימום
· בתגבורת הרע גם הצדיקים סובלים
· ניתן להבחין מעט בתוצאות המיידיות שחטאים מסויימים אינם משתלמים.
· בסוף התהליך, ולאחר מלך קשה כהמן – יגיעו למסקנה הסופית שאין משתלם מלשמוע בקול ה'.
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"החברותא - איילת השחר, שד' חמד 21 מודיעין עלית. 1800-202-502 או 08-9140600. פקס 073-2590898
Please wait...