אהבת הכסף, רבע שעה לפני המוות | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

"ואל תביאינו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון", על הרלוונטיות של התפילה הזו הנאמרת בכל יום בתפילת השחרית, ניתן ללמוד מתוך הסיפור הבא המובא במסכת ירושלמי.

חסיד אחד היה שונה את המשנה במסכת אבות "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", בנוסח הבא: "אל תאמין בעצמך עד זקנתך". למה זקנתך? בגלל שהחסיד שהיה חסיד גדול הרגיש בעצמו שאין לו כבר שייכות לעולם הזה.

בשמים התרעמו על גישה זו, והרשו ליצר הרע הרוחני לנסות אותו.

מה עשה יצר הרע? התחפש לאשה יפת תואר אשר מימות תובל קין לא היתה יפה כמותה. היא נכנסה לחסיד והוא דיבר אתה דברים שלא היו ראויים לחסיד כמותו. מיד לאחר מכן התחרט וחש צער גדול עד שנכנס לסכנה מחמת הצער.

ראו מן השמים את צערו וציוו על אותה רוח להפסיק מיד את הניסיון, והיא התגלתה לו בדמותה האמיתית ואמרה לו: "נשלחתי מן השמים כדי ללמדך שלא תגרוס יותר במשנה – אל תאמין בעצמך עד זקנתך, אלא עד יום מותך שכן האדם עלול להיכשל ממש עד יום מותו ממש.

חומריותו של האדם, המהווה חלק נכבד מכלל גופו רוחו נפשו ונשמתו, נמצאים אתו עד לרגע האחרון ממש, והיא מושכת אותו וגוררת אותו גם למקומות פחות מזהירים, פחות רוחניים, ופחות נשגבים.

בהקשר לזה ראוי להביא את המעשה הבא.

אדם אחד, שהיה נחשב לצדיק, ישר ובעל מעלות רבות סבל ממידה מגונה אחת: הוא אהב ממון מאד. היתה לו חמדת ממון כפשוטו.

בכל פעם שהיה עומד בפני נסיונות שנים – יכל הלם, אולם אם היה זה ניסיון ממון היה נכשל, הברק של הממון היה חזק ממנו.

חלפו השנים והאיש הזדקן עד שהגיע לימין האחרונים. הוא חש שכוחותיו עוזבים אותו וחבריו ובני משפחתו באו להתקרב אליו ולהיפרד ממנו.

בשארית כוחותיו סימן להם האיש כי הוא רוצה לומר להם דבר מה. הם נרכנו אליו ושמעו אותו אומר: אני רוצה לומר לכם משהו ממנו תוכלו ללמוד מוסר. הנה אני נמצא ממש ברגעי  האחרונים וחש כי קיצי קרב. עוד מעט יבואו ויטלוני מן העולם הזה.

למרות זאת, אני יכול להעיד על עצמי בפה מלא, שאם מישהו מכם יתן לי כעת כסף, לא אוכל להימנע מלהושיט את היד וליטול את הכסף, ולהחביא אותו מתחת הכרית שלי. שמעו וטלו מוסר מהי חמדת הממון ועד כמה היא שולטת באדם.

במה מדובר פה? אדם שיודע שגופו יהפוך מאכל לתולעים בעוד זמן קצר ביותר, והכסף אותו יטול לא שווה מאום. למרות זאת, הכיר בעצמו [וזה עצמו מוכיח על גדלותו] כי היא שולטת בו עדיין וחזקה ממנו. במילים אחרות החלק החומרי שבו עדיין שלט, שכן הוא לא נעלם ממש עד לרגעיו האחרונים - ועד בכלל.

ואמנם מסופר שכעבור רבע שעה, נפטר האיש הזה לבית עולמו.

במשנה תורה להרמב"ם נאמר כי לכל אדם יש בחירה להטות עצמו להיות כמו משה רבינו עליו השלום או חלילה כמו ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את הרבים.

הרמב"ם לא דיבר על ימי הדין, על תפילת נעילה, על בר המצווה או יום לידתו של האדם, אלא על כל אדם בכל עת ובכל שעה.

לכל אדם בכל מצב יש את היכולת להתדרדר ולהגיע לתהומות של שפלות, גם כאשר נמצא האדם  מרחק של דקות ספורות קודם פטירתו, או להגיע לפסגות על, לגבהים כבירים כמו משה רבינו אבי הנביאים ומנהיגם של ישראל.