דין התורה המוזר: כך נזהרים מגזל | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

דור המבול כידוע, לא חרב אלא על הגזל. גם בתפילת נעילה שביום הקדוש בשנה אנו מתפללים 'למען נחדל מעושק ידינו'. לא מעט מאמרי חז"ל מתארים את חומרתו של עוון הגזל וכמו שנאמר 'גזל מקטרג בראש', ובהקשר לכך מן הראוי להביא את המעשה הבא שסופר על ידי הרב יצחק קוליץ זצ"ל רבה של העיר ירושלים, וצוטט על ידי מגיד המישרים הנודע הרב שלמה לווינשטיין שליט"א.

בירושלים חי איש צדיק ששמו היה רבי בצלאל גרוסמן. כינויו היה 'החלבן הירושלמי', מתוקף עבודתו כחלבן.

באחד הימים נערך דין תורה בין רבי בצלאל לחלבן ירושלמי אחר.

על מה היה לו לרבי בצלאל להתדיין באותו דין תורה?

היה לו לרבי בצלאל קו חלוקה של חלב אשר בו היה עובר מידי יום ביומו. ויהי היום והנה תקפה אותו מחלה ממושכת, והוא נאלץ להפסיק את עבודתו למשך מספר חדשים. בתקופה זו חילקו ילדיו את החלב במקומו. אך מאחר שלא הספיקו הילדים לחלק לכל הלקוחות, סיפק חלבן אחר חלב לחלק מן הלקוחות.

כאשר הבריא רבי בצלאל ושב לאיתנו ביקש לשוב לעבודתו. או אז בא אליו אותו חלבן ואמר לו: לא התכוונתי חלילה לקחת את לקוחותיך, אלא רק למלא את מקומך בינתיים.

כעת חוזרים אליך לקוחותיך, הודיע החלבן השני לרבי בצלאל. מלבד זאת מגיעים לך אחוזים מן הרווחים שהרווחתי מלקוחותיך בתקופת מחלתך.

היו לא תהיה, הגיב רבי בצלאל מיד, וסירב לקבל בחזרה את לקוחותיו ובוודאי לא את הרווחים, כשהוא מסתמך על דין 'זוטו של ים' שפירושו שכאשר אדם איבד אבידה בזוטו של ים – כלומר במקום שהמאבד התייאש ממנו בוודאי, הרי היא של המוצא ואין הוא צריך להשיבה.

אולם החלבן השני לא הסכים לכך והתעקש להחזיר את הלקוחות, ולשלם אחוזים מן הרווחים.

מאחר שראו שכל אחד מהם מתבצר בעמדתו ומסרב לקבל את הלקוחות ואת אחוזי הרווח, 'נאלצו' שניהם לגשת לדין תורה.

זו היתה ירושלים באותם ימים. וזה היה מהותו של דין תורה בין שני חלבניה.

רגישות גדולה היתה לו לרבי בצלאל מכל שמץ גזילה. באותה תקופה שררה בירושלים מצוקת מזון קשה, והאנשים הסתפקו במועט שבמועט, עד שחלק מלקוחותיו של רבי בצלאל הרשו לעצמם קניית רבע ליטר בלבד...

לא קלה היתה מלאכת מזיגת החלב בכמות כה זעומה, שכן כד החלב הגדול של רבי בצלאל הכיל לא פחות מחמישה עשר ליטר של חלב!

לעיתים היו ילדיו של רבי בצלאל מסייעים לו במזיגת החלב ומאחר שידיהם של הילדים היו חלקות, התקין רבי בצלאל ידית אחיזה נוספת בתחתית הכד, כדי לייצב את ידי הילדים.

אחרי הכל קינן חשש כבד בליבו שמא ימזג מעט פחות לאחד הלקוחות ונכשל הוא באיסור גזל. מסתבר כי מדובר היה בטעות של כמות כה קטנה וזעומה שגם הלקוחות היו מוחלים עליה בלב שלם לרבי בצלאל, ועם זאת רבי בצלאל לא אבה לטעות לטובתו ולו במעט שבמעט.

זו היתה זהירותם של אנשים גדולים, שעסקו במלאכות של היום יום כמו חלוקת חלב, תופעה אותה אנו כבר לא מכירים היום....