מלך גדול וכביר חגג יובל למלוכתו והכריז כי כל המבקש דבר מה תתמלא משאלתו.
והנה ממרום כס מלכותו ראה את ההמונים המתגודדים להגיע ולבקש וביניהם עומד אדם דחוי העומד ממרחק ואינו מהין להתקרב.
הורה המלך להביאו לפניו וניסה להבין מדוע האיש לא התקרב. כיוון שעמד לפניו הבין המלך מדוע עמד האיש בפינה. מצורע היה וכל כולו מלא בפצעים דוחים.
האיר לו המלך פניו ושאל: מה מבוקשך?
הנה הזדמנות חיי, חשב האיש ואמר: אדוני המלך כל גופי מלא פצעים וגלדים בעקבות הפצעים והגירודים. איני מוצא קורת רוח אלא בגירוד כפייתי.
נכון הוא שהגירוד גורם לי לדימום וזיהום אבל לפי שעה הוא מרגיע ומשמח אותי.
מה מבוקשך? שאל המלך.
בעייה אחת לי השיב האיש. בחזה ובזרועות אני מגרד להנאתי, אבל לגב אני לא מצליח להגיע בקושי לעורף וזה מאד מפריע לי.
מה שאני מבקש המשיך האיש, הוא שהמלך יצווה להכין כף ארוכה כדי שאוכל להחזיק בידית שלה ולהגיע לכל מקום בגב.
חולה את בגופך ורפה בשכלך השיב המלך, כלום לא מוטב היה שתבקש שאצווה להביא לך רופא מומחה שירפא אותך מהצרעת האיומה?
נשא האיש עיניים מבוהלות ואמר: 'ולא יגרד לי? ולא אחכך? מה אעשה כל היום?
המשל הזה הובא בספרו של רבי יעקב גלינסקי זצ"ל מגיד המישרים, והוא מסביר: יש הרבה אנשים שממש מבועתים מהיציאה לגימלאות, או אפילו מיציאה מהשיגרה.
מה נעשה כל היום? עבור מה נקום בבוקר?
אולם לאדם המאמין, שומר התורה והמצוות, אין שאלה כזו. מקיים הוא את המוטל עליו, לומד תורה בזמנו הפנוי ומגשים את תכליתו.
מה הבעייה אם כך? שלא לכולם יש כלים. לא כולם רוכשים את הכלים כדי למלא את זמנם כראוי.
חז"ל אומרים ששלשה דברים באים בהיסח הדעת, משיח, מציאה, ועקרב. הם לפתע מגיעים. וההסבר הוא, שיש אנשים שכאשר יבא המשיח יהיה הדבר אצלם בגדר מציאה, הם יהיו מאושרים – סוף סוף נוכל להקדיש יותר זמן לתורה ולמצוות, אבל יש כאלו שהדבר יהיה עבורם נטל: מה נעשה כעת בזמן הפנוי....
הבה וננצל את הזמן כעת, לרכוש כלים, כדי לדעת איך לנצל באמצעותם את זמנינו בצורה הראוייה ביותר.