הבקשה המיוחדת: שמחינו כימות עיניתנו | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

בתהילים נאמר: "שמחינו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה".

מה כוונתו של דוד המלך נעים זמירות ישראל במילים אלו? בפשטות נדמה כי המשמעות היא פשוטה: אנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא, שישמח אותנו, את אותם מספר ימים שבהם היינו מעונים, שבהם היינו בגלות הקשה.

אלא שזה מעט לא ברור.

האם אנו מנסים 'לפצות' על הימים הקשים במספרים של ימים שמחים, זה מה ששנה לנו את התמונה?

הרב שלמה קרליבך זכרו לברכה מסביר את העניין באופן נפלא.

כאשר אדם זוכה לשמחה, לא משנה מאיזה סוג, הוא חווה רגעים של אושר. אדם מתחתן, מחתן את בתו או את בנו, נולד לו ילד, הוא שמח, ללא ספק.

אולם השמחה הזו לא נשארת לאורך זמן. אדם שמח יום, אולי יומיים, כעבור זמן מה הוא חוזר לשגרה ושוכח מאותם רגעים שמחים ויפים.

לעומת זאת, כאשר אדם חווה אבל לא עלינו, הצער לא נשכח ממנו. הוא נותר בתוכו כל העת. כמו משקולת על גופו.

בראיון מרתק שנערך עם הפרופ' ישעיה ליבוביץ' ז"ל כשהיה בשנות ה-90 לחייו, נשאל הוגה הדעות החשוב שאלה אישית אודות שני ילדיו ששכל: איך אתה מתמודד עם פטירתם בגיל צעיר של בניך אורי ואלחנן?

הפרופ' ענה כי פטירתם של בניו נמצאת אתו ועם רעייתו גרטה כל יום. היא לא עוזבת אותם. זה מונח בתוך הלב, הם ישנים עם זה, קמים עם זה, וחיים עם זה.

גם הורים שכולים רבים, שאיבדו את בניהם או בנותיהם במלחמות ישראל ופעולות איבה, המספרים את סיפוריהם לרוב סביב ימי הזיכרון, מתארים חיים אחרים, חיים שהשתנו. בימי הזיכרון חייהם קשים ומרים והם לא מצויים בתוך ים של יגון אין סופי, אך גם בכל השנה שמחת חייהם חלפה, וימיהם אינם כשהיו.

כשאדם נזכר בחתונתו לעומת זאת, מה שקרוי יום נישואים, או אפילו יום הולדת בניו או בנותיו הוא שמח ללא ספק, אולם לא ניתן לומר שהדבר 'נמצא' אתו, 'חי' אתו.

אומר הרב קרליבך אם כן, אנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שהשמחה שייתן לנו, תהיה כל כך עוצמתית וכל כך פנימית שתלווה אותנו בדיוק כמו שהעצב היה כל כך עמוק.

שמחינו, ה', כמו העינוי הקשה כל כך שסבלנו ושליווה אותנו.

בגאולה השלימה יהיה האושר כל כך רחב וכל כך פנימי, 'הנה ימים באים נאום ה', לא רעב ללחם, ולא מצא למים"...